קורות חיים
בן רחל ומשה. נולד באשדוד ביום י' בניסן תשל"ה (22.3.1975), בן זקונים למשפחה בת שמונה ילדים.
ראובן למד בבית-הספר היסודי "מירון" באשדוד ובבית-הספר מקיף א' באשדוד, במגמת מכונאות רכב. היה ביישן, צנוע ונחבא אל הכלים, בחוג חבריו הקרובים הקרין ביטחון, חברות ונאמנות. אהוד מאוד על חבריו ועל בני שכבתו. ראובן מצא עניין בכדורגל, שיחק בקבוצות הנוער ועשה חיל בהן. הלימודים בבית-הספר היו חשובים לו מאוד ותמיד רצה להוכיח את יכולתו להצליח. כמו רבים מבני גילו ניסה לא פעם לבדוק את הגבולות שבית-הספר מציב, והשתתף במעשי קונדס. "... מעשיו הובילו לשיחות איתו, ובהן התגלה תמיד כנער פתוח ומתחשב, הנכון לשמוע את דברי מחנכיו...", מספרת עליו המחנכת שלו. תעודת הסיום המקצועית שלו שיקפה הישגים מצויינים ואת הערכתם הרבה של מוריו, והדבר הסב לו גאווה וכבוד.
ראובן גדל במשפחה דתית. כבר בגיל צעיר ספג חינוך דתי, והיה הולך עם אביו לבית-הכנסת. כשבגר חיפש את דרכו, התלבט בה, ולבסוף החליט לחזור לדרכו המסורתית, שתרמה מאוד לעיצוב אישיותו. רב שכונה ורב בית-הכנסת כותב: "... כולם אהבוהו והעריכו אותו על טוהר לבו ונקיון כפיו. יש לציין, שקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" במלוא מובן המילה. הוא אהב את חבריו, שמח בשמחתם והשתתף בצערם. תמיד הסתפק במועט ולא קינא באחרים..." קשר הדוק וחם היה לו עם בני משפחתו, ובעיקר בלטה דאגתו הרבה לאמו, לאחר פטירת אביו בשנת 1989, ואהבתו, הרבה, אותה.
ראובן התגייס לצה"ל בחודש ספטמבר 1993 ולמרות מצבו המשפחתי התנדב לגולני. התנדבותו נבעה מרצונו להשתתף בעשייה הביטחונית למען יישובי הצפון. ראובן אהב את שירותו כמ"כ בגולני. הוא השקיע מעצמו בחייליו, וחינך אותם לאהבת האדם, אהבת הארץ ואהבת גולני, העקרונות שהאמין בהם. צניעותו היתה שם דבר ועם זאת ניחן בחוש הומור, במורל גבוה ובשמחת חיים. ראובן גילה כושר מנהיגות ושימש בשעת הצורך בתפקיד פיקודי של קצין. היה חייל אחראי, קפדן ודרישותיו הן מעצמו והן מחייליו היו גבוהות ביותר. היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו ופיקודיו, ובלט ברצינותו ובמקצועיותו, כשהוא משמש דוגמה אישית לחייליו, ומגלה כלפיהם יחס אנושי וחום. היה מיועד לקידום לתפקיד רב סמל פלוגתי, זמן רב לפני פרק הזמן הרגיל לתפקיד זה. הוא ראה בקידומו זה דרך להמשך שירותו בצבא הקבע.
ביום י"ט בתשרי תשנ"ו (12.10.1995) נפל ראובן בקרב בלבנון והוא בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי באשדוד. הניח אחריו אם, ארבע אחיות מרים, ברוריה, זהבה ואילנה ושלושה אחים מיכאל, אליהו ויצחק. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.
על ראובן, "באג'ו", כך כינוהו חבריו בצבא, כותבים חיילי הפלוגה: "...כשיצאנו למסעות תמיד דחפת קדימה ועזרת לחיילים שהתקשו. בתרגילים בשטח תמיד הסתערת ראשון כמו פנתר, ואנחנו אחריך, מסתכלים עליך ולומדים ממך המון. לאחר התרגילים והמסעות תמיד ישבת אתנו והתחלת לצחוק, אך תמיד ידעת את הגבול בין הצחוקים והעבודה הרצינית... במארבים לא עצמת עין ורמת הדריכות והערנות שלך תמיד הייתה גבוהה... תמיד דאגת למחלקה ונלחמת בשבילה, כדי שנקבל כל דבר שאנחנו צריכים..."
במלאת שנה לפטירתו של ראובן, תרמה המשפחה לזכרו ספר תורה שהוכנס לבית-הכנסת "י"ג קדושי ישראל" באזור ג' באשדוד.