סמל יוסף יוסי קורן ז"ל

קורות חיים

בן הזקונים של זיוה ושלמה, נולד ביום כ"ט בניסן תשי"ט (7.5.1959) במושב היוגב. יוסי החל את לימודיו בבית-הספר היסודי באיזור מגוריו, איזור התענכים, והמשיך ללמוד שנתיים בחוות הלימוד של ויצ"ו בעפולה. כאן הוא אמר די להשכלה הפורמלית והשלימה בקריאה, בטיולים ברחבי הארץ, ובעיקר - בפגישות עם בני אדם רבים מאוד ובעלי השקפות שונות ומנוגדות. לעתים נראה שבדרך זו למד יוסי הרבה יותר, וטוב יותר, מאשר בכל בית-ספר שהוא. יוסי החל לצייר בגיל צעיר, אבל לכתוב החל רק בגיל 18. הוא כתב לעצמו מחשבות ושירים. דברי כפירה ווידויים קטנים. אלה התגלגלו על השולחן בכל מיני מחברות ודפים, או שנתחבו למגירות ולכיסים. רק חלק ממה שכתב הראה יוסי, אבל במין כורח המשיך לכתוב, כפי שציין בעצמו: "אני יודע שאני מוכרח לכתוב, להגיד מה אני חושב, אבל זה לא יוצא לי. משום מה המלים מתבלבלות לי והמחשבות קופצות יותר מהר מהעט שקופצת על הנייר. תמיד רציתי לכתוב, להגיד מה שאני חושב על הנייר, אבל אף פעם זה לא יצא לי למרות שניסיתי כבר המון פעמים".

יוסי גויס לצה"ל במחצית מאי 1977 והתנדב לחטיבת "גולני", כפי שעשה אחיו הבכור. במהלך שירותו הוא עבר קורס חובשים קרביים, ושירת כחובש בגדוד.

ביום י"ד באדר תש"ם (2.3.1980), יום סופות ושלגים, נפל רב-טוראי יוסי בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים במושבו, מושב היוגב. לאחר נופלו, הוא הועלה לדרגת סמל.

יוסי השאיר אחריו הורים, אח ואחות.

במכתב התנחומים למשפחה, כתב מפקדו "יוסי קורן, כשמך כן היית, קורן ומקרין. חברות אמיתית פשוטה עד כלות, בלא מלים חגיגיות, אך עם הרבה עוגיות מהבית, תמיד הרבה שיספיק לכולם, ועם כתף נכונה לסמוך בלילה חשוך או יד חזקה אך רגישה להפליא, יד החובש שלך הנטויה לעזור ולהרגיע למישהו בכאבו. רגישות לצליל ולקו ולמילה, עם חוסן איכרים עיקש. גא ששורשיו במרחב העמק הזה נוף הולדתך. זוכר את ידך בליל חושך תרה אחר עורק למסוך בו חיים, רגישה אך לא נרגשת, חזקה אך לא אלימה... עם זוג רגליים חסונות הגומאות ארץ וניגפות באבניה להקים הברית של 'קום התהלך בה'". והמפקד מסיים את מכתבו: "נהיה אנחנו נושאי שירתך, שירת חייו של עם ישראל, שירה כואב וגאה, עדינה ואמיצת כוח - שירת נצח ישראל".

חוברת לזכרו, ושמה "יוסי", הוצאה על ידי המשפחה, והיא כוללת משיריו ומציוריו.