טוראי שמשון מאיר ז"ל

קורות חיים

בן מנשה וחביבה. נולד ביום י"ד באדר א' תשי"ז (15.2.1957) בירושלים. כאן למד בבית-הספר היסודי 'בני עמי'. שנות נערותו עברו עליו בקיבוץ כברי, ושם השלים את לימודיו התיכוניים.

שמשון גדל במשפחה מרובת ילדים בת אחת-עשרה נפשות, שסבלה ממצוקת דיור ופרנסה. בנסיבות אלו התפתחה אישיותו התמימה והענוה של שמשון. תכונותיו הנדיבות נתגלו בו כבר מילדות. היה ביישן, נחבא את הכלים ומסתפק במועט. עם זאת, הראה תמיד פנים צוחקות ואהב 'לעשות חיים'.

כשסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, ביקש לצאת לעבוד כדי להקל מעט על הוריו. מעבידיו נקשרו אליו והתפעלו מיושרו ומקנאותו לעבודה. אולם, תשוקתו של שמשון ללימודים היתה עזה והוא החליט לעבור לקיבוץ כברי ושם לסיים את לימודיו. הפרידה מירושלים, העיר שאהב והכיר בה כל רחוב וכל פינה, היתה קשה. אבל החלטתו היתה נבונה, שכן תקופת-שהותו בקיבוץ היתה המאושרת בחייו. קיבוץ כברי היה לשמשון בחזקת בית במלוא מובן המילה. כאן מצא את החברה של קבוצת 'אגוז', שאליה היה קשור בכל נימי נפשו, כאן מצא סיפוק בעבודה במטע הבננות, שלה הקדיש את מרב מרצו, כאן התקשר למשפחתו המאמצת, שקיבלה אותו בחום, וכאן זכה להערכה על תכונותיו היפות.

מספרים עליו מחנכיו: "שמשון היה נער סגור ומופנם. חביב, חייכני וחברותי מאוד. נער שקט, רגיש ועדין נפש. מסור, אחראי, ממושמע ומסודר. לנו, המחנכים, היה קשה לדובב אותו, כי לא אהב לדבר על עצמו ועל בעיותיו. לא איש-דברים היה אלא איש העשייה. ובעשייה התגלו כישרונותיו ותכונותיו כאדם. הלימודים לא היו הצד החזק שלו. הוא לא אהב להאריך דברים בכתב או בעל-פה. אבל היה מפתיע לעתים בהברקותיו. לא-פעם, כשהתלבטנו בבעיה מחשבתית או מתמטית, הנה לפתע היתה נשמעת התשובה הקולעת מפי שמשון. הוא היה בעל אינטואיציה ובעל חושים טבעייים".

את כל-כולו הקדיש שמשון למטע הבננות. 'שמשון והבננות' - הפך לשם-דבר בקיבוץ. תמיד אפשר היה לראות אותו בבגדי-עבודה, מחייך וממהר בכל שעת-פנאי אל הבננות שלו. "לפעמים היתה לי הרגשה", מספר מרכז המטע "שכל אשכול בננות שנשלח לשיווק, היה בשביל שמשון כאילו הוא שולח את יצירתו הפרטית, כשהיבול היה מוצלח, לא היה מאושר ממנו. כשחזר למשק לחופשות מן השירות, מיהר אל המטע". שמשון התנדב גם לכל עבודה אחרת שנדרשה. מספר אבי: "רוח-התנדבות היתה טבועה בו. כשנדרשה עזרה, שמשון היה הראשון בתור". "הוא היה שד-עבודה", מוסיפה רותי, "וסחף גם את האחרים בהתלהבותו".

הוא היה מאוד גאה בקבוצת 'אגוז' אליה השתייך וטרח מאוד שזאת תהיה חברה שיהיה נעים לחיות בה. בידיו של שמשון היו מפקידים את ביצוע פרטי הטיול, או הטיפול בגינת הקבוצה - אפשר היה לסמוך עליו שיעשה הכל בדיוק מופתי.

בראשית נובמבר 1976 גויס שמשון לצה"ל והוצב לחיל-הרגלים. במסגרת שירותו שימש כלוחם חי"ר בחטיבת גולני והשתתף במבצע ליטני. השירות בגולני היה תמיד משאת נפשו וכשמבוקשו זה ניתן לו, עשה הכל כדי להיות ראוי לכך. כשרצו מפקדיו לשלוח אותו לקורס-מ"כים, סירב בטענה שברצונו להיות חייל פשוט מן השורה - תגובה מאוד אופיינית לשמשון הצנוע בהליכותיו. מספרים חבריו ליחידה: "שמשון אהב לצחוק - וצחוקו היה מתגלגל עלפני שטח האימונים במוצב או באוהל. הכל היה איכפת לו. הוא ניחן במשמעת קפדנית. וכשהפלוגה היתה בשלבים קשים של אימונים, הוא היה זה שהצליח לשמור על המוראל. עם חיוך על השפתיים קיבל את הכל בחיוב".

ביום י"ז בטבת תשל"ט (16.1.1979) נפל במילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. הותיר אחריו הורים ושמונה אחים ואחיות.

במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "שמשון שירת כחייל לוחם ביחידה, מילא את תפקידו בצורה מעוררת כבוד וזכה לשבחים ממפקדיו. לאחרונה עבר קורס נהיגה כפרס על הצטיינותו ביחידה. שמשון היה אדם צנוע, נחבא אל הכלים, חבר נאמן ומתנדב לסייע בכל מקום בו נדרשה עזרה. על כך אהבוהו ביחידה חבריו לנשקו מפקדיו כאחד".קיבוץ כברי הוציא חוברת לזכרו.