סרן יוסף גרוס ז"ל

קורות חיים

יוסף, בן שושנה וישראל, נולד ביום כ"ו בטבת תשי"ב (24.1.1952) בחדרה ולמד בבתי-הספר היסודיים בבית-חנניה ובבנימינה ובבית-הספר התיכון "אורט" בנתניה. היה תלמיד טוב ומקובל על חבריו. מנעוריו היה חברותי מאוד ומוקף תמיד ילדים בני גילו. ניחן בכושר מנהיגות ובסמכות טבעית והיה פעיל בתנועת נוער. משהתבגר הקדיש זמן רב לפעילות ולהדרכה בתנועת הנוער העובד והלומד ובמשך שש שנים היה מדריך במושב בית-חנניה ובאזור. כמו כן היה ספורטאי ואף שיחק בנבחרת הכדורגל של המושב.

יוסף נתברך בכשרונות רבים והצטיין בעיקר בציור ובשרטוט. בבית-הספר "אורט" זכה בתעודת הצטיינות על הישגיו בלימודים בשנה השלישית. היה בן טוב ומסור להוריו, סייע להם תמיד ורחש להם כבוד ואהבה. עוד בצעירותו היה ידוע כנער שתמיד אפשר לסמוך עליו. היטיב לארגן דברים, טיפל ברוב תבונה באחיו ובאחיותיו ונהג להביא להם מתנות. הוא אהב את המושב ושאף להקים בו משק. את אהבתו למושב המחיש על ידי עבודת ההדרכה והטיולים בסביבה.

יוסף גויס לצה"ל באוגוסט 1970 והוצב לחטיבת "גולני". אחרי סיום הטירונות השלים קורס מ"כים ונשלח להדריך חיילים בבסיס הדרכה. מפקדיו עמדו על תכונותיו המצוינות ושלחוהו לקורס קצינים. לאחר שהשלים את הקורס בהצלחה מונה מפקד מחלקה וברבות הימים מונה סגן מפקד פלוגה והגיע לדרגת סגן. היה קצין מצוין, אחראי, דייקן ובעל יוזמה, חביב על מפקדיו ועל פקודיו גם יחד. חיילים זוכרים אותו כמפקד קפדן ודורש הרבה, אך יחד עם זאת דואג לאנשיו, מקפיד על רווחתם ועל זכויותיהם.

בחופשות מהצבא, סייע יוסף לאביו במלאכת הבניין במושב ועזר לאחיו ולאחיותיו הצעירים בלימודיהם. אהב את כל המשפחה, נהג לבקר אצל הסבא והסבתא, אך יותר מכל העריץ את אבי הסבתא, שהוא היה ראשון ניניו.

יוסף אהב את חיי הצבא ובבואו לחופשות נהג לשבת עם ההורים ובני המשפחה ולספר להם חוויות מחייו בצבא. ספוריו היו מלאי שמחה, ללא תלונות. לא פעם ולא פעמיים ויתר על חופשת שבת כדי שאחרים יוכלו לצאת לחופשה במקומו.

במלחמת יום הכיפורים שירת יוסף בגדוד בחטיבת "גולני" ברמת הגולן. הוא השתתף בקרבות הבלימה העקובים מדם, כשכוחות חטיבתו נאלצו לעצור בגופם את גלי ההתקפות של הסורים.

בי"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1974), נפגע יוסף ונהרג תוך כדי הסתערות על כוח קומנדו של הסורים, זאת ליד מחנה נאפח ברמת הגולן. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבנימינה.

השאיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות.

לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו כי יוסף לחם באומץ, בגבורה, במסירות ובהקרבה. הוריו ומושב בית-חנניה הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו.