קורות חיים
בן ישראל ויפה. נולד ב-21.12.1922 בדובנא שבווהלין המערבית (אז בפולין). בן יחיד להורים אמידים ונוטים להתבוללות (אביו היה רוקח). למד בבתי-ספר עממי ותיכוני פולניים. אך מצא את דרכו לקן "השומר הצעיר". התגברות האנטישמיות בפולין הביאה שינויים גם בהלך-רוחם של הוריו, וכשביקש מהם דויד ב-1938 רשות להצטרף לשיירה שאירגן הקן שלו לעלות ארצה עם "עליית-הנוער". שוב לא התנגדו לכך התנגדות עקרונית. ועיכבוהו רק לזמן מסוים. בהבטחה שבשנה הבאה, לאחר שיקבעו לרשותם את עזבון הסב,יעלו יחד אתו. בינתים פרצה מלחמת-העולם ודויד נקלע בזרם הפליטים לרוסיה. שם התנדב לצבא הפולני, בתקוה שיגיע עמו למזרח התיכון ויישאר בארץ-ישראל, אך הוא נשלח לגדוד שנלחם נגד הגרמנים, נפצע קשה בקרב ונפל בשבי. בהתחפשות בשם אריי הושאר בחיים כנוצרי השתתף בתפילות הקתוליות עם יתר השבויים, שר במקהלה, ואף ביקש ללמוד נגינה במגרפה, כדי לנגן בעבודת-הקודש.
אחרי השחרור התנדב לחנך וללמד ילדים במחנה עקורים באוסטריה. אחר-כך הצטרף לקבוץ של תנועתו שנוסד בדרך- הגדודים. הגיע ארצה בנתיב ההעפלה ב-27.6.1946 וכשנתקבל כחבר לקיבוץ מזרע אמר בפשטות חגיגית : "זהו היום המאושר בחיי. רכשתי לי בית". מאז עשה לביתו בעבודות המשק והגן עליו בחורף תש"ח.
כשיצאו חברים אחרים לגיוס הביע את שאיפתו להתגייס גם הוא, "להשתתף במשימתם של כל החברים". משאלתו נתמלאה כשגויס לפי המכסה להגנת עמק הירדן עם ראשית הפלישה הסורית. בהיפרדו אמר בענוה לאחד החברים :" אין דבר. הולך אני שמה כשמאחורי בית דואג, בית שכדאי להילחם בעדו''.
בעמדו עם כיתתו מול התקפה סורית של כוח-שריון רב באזור מישמר-הירדן, חש עם עוד שלושה חברים להוציא פצוע מקו-האש. גם הוא נפגע ונפל ביום 12.6.1948. למחרת היום הובא לקבורה בראש-פינה, לפי בקשת הקיבוץ הועברו עצמותיו ביום 12.12.1950 לבית-הקברות הצבאי בעפולה. זכרו הועלה בחוברת "לזכרם" של קיבוץ מזרע.