סמל מרדכי פיטוסי שאואט ז"ל

קורות חיים

בן כמוס ושמחה. נולד ביום י' בניסן תשי"א (16.4.1951) בטבריה. למד בבית-הספר היסודי "בירב" ובבית-הספר התיכון העיוני - שניהם בצפת. בבית- הספר התיכון הצטיין בלימודים ובהתנהגות למופת. הוא היה ירא-שמים ובעל-קורא ונהג תמיד להוציא את הרבים ידי חובתם בקריאת התורה, הן בנגינה הספרדית והן באשכנזית. היה לו קול ערב והוא היטיב לדעת מנגינות רבות (אירופיות, מזרחיות ומוגרביות). חבריו הקליטו אותו בזמרתו לצורך לימוד קריאת-התורה.

הוא היה מקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בשלמותה וכן כיבד את הבריות והם אהבו אותו וכיבדו אותו. הוא היה מקרב את הרחוקים מתורת משה ועזר לחבריו בלב שלם ובנפש חפצה בכל הלימודים, לרבות מתימטיקה, ביולוגיה, אנגלית וכו'.

הוא נמנה עם תורמי-הדם ל"מגן דוד אדום" בצפת, כי ראה מצוה גדולה בתרומת-דם לנצרכים ולנזקקים לעזרה. בשנת תשכ"ד קיבל תעודה על השתתפותו בחידון התנ"ך לנוער.

הוא היה נער בעל מידות

תרומיות, שכל אישיותו חיובית. מנהל בית-הספר העיד עליו במכתבו ללשכת הגיוס כי הצטיין במסירות רבה ללימודיו. "קשה להפריז בציון יחסו האחראי במילוי תפקידים", כתב המנהל, "ויחסיו הנאים עם חבריו".

מרדכי התכונן ללמוד רפואה לאחר שחרורו מצה"ל.



הוא גויס לצה"ל בראשית פברואר 1970. אור ליום ד' בטבת תשל"ב (21.12.1971), נפל סמל מרדכי בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בצפת.

סגן שר החינוך והתרבות, ד"ר אבנר ח' שאקי, כתב לאביו מכתב תנחומים ובו ציין כי הכיר את בנו וראה בו כוח עולה ואף ניסה לעזור במידת-יכולתו בלימודיו האוניברסיטאיים.

מנהל בית-הספר התיכון כתב רשימה עליו לאחר נפלו ובה אמר: "כפיו היו נקיות ולבו טהור. לנו החילוניים היה דוגמא מאלפת למאמין שמקרין סביבותיו את כל הטוב והיפה שבאדם. הוא היה סובלני ומאריך ברוחו, פתוח-אוזן ופתוח-לב להקשיב לכל, הרהר בכל והתמודד עם הכל מתוך רוחב-לב ורוחב-אופק. גם חבריו עמדו על כשרונותיו ואישיותו הרבגונית. תחילה הסתייגו ממנו, אולם עד מהרה גילו בו מעיין אדיר שופע רגש אנושי, מלא חביבות, שמחת חיים והומור בריא ומרענן. היתה בו רעננות של ילד ואחריות של מבוגר. היה גמיש במחשבתו ובתפיסתו, מקורי בגישתו, פורה ומפרה ברעיונותיו. לא היה דבר שנטל על עצמו ושלא עמד בו. רחש כבוד לכל נברא בצלם. הקפיד שלא לפגוע באיש, והתאמץ לעזור לכל ניחן בכושר הבעה מעולה בכתב ובעל-פה. כל תלמידי-הכיתה הקשיבו לו בעניין רב בשעה שסיפר משהו או בשעה שקרא דברים שכתב".

מפקד יחידתו כתב למשפחתו: - - - "מרדכי, ששירת בתפקיד סמל-דת ביחידת-שדה, מילא את תפקידו למופת, לשביעת רצון כולנו, המפקדים והחיילים. בתפקידו זה לא חסך מזמנו וממרצו ודאג לכל צורכיהם של החיילים הדתיים, הן בבסיס והן בשדה. היה מסור לעבודתו זו, אחראי ומוכן לסייע לכל חייל בכל עת".



בביטאון של בית-הספר היסודי "בירב" הועלה זכרו.