קורות חיים
ביום השבת 16.10.71 כ"ז בתשרי תשל"ב הושם הקץ לחלומות שנרקמו
לשאיפות ומאויים של עלם בשיא פריחתו אשר ביריעת עשרים ואחת שנותיו גלומה דרכו הקשה והזכרונות שהותיר על כל צעד ושעל בימי עלומיו.
שמואל עושרי, בן סעדיה ויונה, נולד ביום כ"א בטבת תשי"א 30.12.50 בנהריה. בימיו הראשונים כבר עבר שמואל ימים קשים של חבלי קליטת הוריו בארץ. שנתיים לאחר הולדתו עקרה המשפחה לנתניה, שם היתה משוכנת במעברת עולים ודרכה למקום קבע עדיין רחוקה.
עם הכנסו לבית הספר עוברת משפחתו למושב ירחיב, שם למד בבית הספר היסודי. שמואל ספג לתוכו את ריח הפרדסים ואת אהבת האדמה והקדיש זמן רב לעזרה ולטיפול במשק הוריו. שמואל הקפיד לבצע בנאמנות את כל מה שנדרש לעשות- בשדה, ברפת, בבית ובבית הספר. תמיד היה עליז ובעל הומור, חביב וידידותי. כבר בנערותו התבלט בתכונות של מנהיג בין חבריו ובין בני משפחתו. חבריו זוכרים היטב איך בימי מלחמת ששת הימים, בהיוודע לשמואל שהמלחמה החלה, והוא אז תלמיד בבית הספר "מורשת" בכפר-סבא, הלך מבית הספר למושב ירחיב חרף ההפגזות מקלקיליה הקרובה למושב.
לפני שהתגייס לצה"ל נרשם שמואל הביישן והשקדן לקורס של הנהלת חשבונות בבית ברל. הוא היה רציני מאוד בלימודים, ומשום כך היה אהוד על חבריו ומדריכיו.
מכתב הגיוס לשירות חובה בצה"ל פקד אף את ביתו של שמואל והוא נרתם לכל משימה, בכל מקום שירצוהו. אין בידיו תנאים, או בקשות למקום זה או אחר.
הוא הועבר לשרת בחטיבת גולני. שמואל עבר תקופת טירונות קשה ומיד גילו חבריו ומפקדיו את תכונות האופי הנפלאות שלו, את רגישותו לכאבם של אחרים ורצונו העז לפעול למען חבריו בכל תנאי.
שמואל היה החייל הבולט מבין חבריו. מפקדיו תהו על קנקנו והוא נשלח לקורס חבלה בפברואר 1970. לאחר הקורס חזר שמואל ליחידתו ושם המשיך בשירותו הצבאי כשלרגע לא עוזבת אותו תמונת הוריו הזקוקים לעזרתו והוא עשה ככל יכותו לסייע להם במסגרת האפשרות הצבאית.
שנה נוספת חלפה, ושמואל קיבל בענווה ובצנעה את החלטת מפקדיו לשלוח אותו לטקס השנתי של חיילים מצטיינים ביחידות הצבא, בבית נשיא המדינה, זלמן שזר. בברכה ששיגר אליו הנשיא בפרוס חג העצמאות הכ"ג למדינת ישראל הביע הערכתו לתרומה שתרם שמואל להגברת הביטחון של המדינה וסיים את האיגרת "בברכת חזק ואמץ".
ביחידתו עשה שמואל חיל והתמנה לתפקיד אחראי ביותר בצמוד למפקד היחידה. המפקד יודע שבחירתו בשמואל תתרום ליחידה גאווה ולו עצמו הרגשה טובה.
אותו יום שבת 16.10.71 יחרט מרה בזכרונו של מפקדו שהיה במחיצתו ברגעיו האחרונים כאשר מוקש סורי שהוטמן בידי מרצחים ברמת הגולן קיפד את שנות עלומיו של העלם יפה התואר. המושבניק. החייל המצטיין והבן האהוב.