קורות חיים
בן דויד ודבורה. נולד ביום (5.1.1913) באודיסה אשר ברוסיה. עם תום מלחמת- העולם הראשונה עבר עם הוריו לרומניה. הוריו אמידים היו ויעקב ידע ילדות מאושרת. כשהחל הרעיון הציוני מכה גלים בסביבה מצא מיד הדים בלבו. היה מראשוני החברים בתנועת "השומר הצעיר" בבוקרשט ומחשובי מדריכיה.התמסר בהתלהבות מיוחדת להדרכת השכבה הצעירה. ב-1934 עלה ארצה ולמד בטכניון העברי בחיפה כאדריכל.
זמן-מה עשה בקיבוץ כחבר קבוצת "מלט", אז -- בנס-ציונה, עתה -בשריד, אולם לא התמיד בדרכו זו. רצונות מנוגדים התנצחו בקרבו ומלחמה פנימית זו עיצבה את קוי אפיו ודמותו. אהב בכל מאודו את האמנות, את השירה, התעמק בפילוסופיה, ועם כל זאת היה לעתים נראה כילד ברוב התרגשותו. אהב להתפלמס, אך חוט של הומור רק היה שזור בכל ויכוחיו. התמסר ל"הגנה" מיום בואו לארץ. עם מאורעות 1936 התגייס לנוטרות ושירת בח'פה, חניתה וטירת-צבי.
עם התחלת פעולות האיבה בארץ, עוד בדצמבר 1947, התיצב לשירות פעיל ב"הגנה". יום לפני שחרור חיפה נפצע בואדי-ניסנס ושכב כחודש ימים בבית-החולים "ברוכוב" על הר-הכרמל. כששב לאיתנו צורף לגדוד אחד כמפקד-מחלקה בפועל והשתתף בפעולות בעתלית, עכו וסג'רה.
נפל בסג'רה ב-10 ביוני 1948, לאחר שנפצע בקרב על משלט בין לוביה וסג'רה. סגנו נשאו והרחיקו ממקום הקרב, אולם יעקב ציווה עליו להניחו ולחזור אל האנשים. בשעת הנסיגה לא יכלו חבריו לשאתו עמם, ולמחרת, כשנכבש המשלט בחזרה, מצאוהו מת מאיבוד דם. נקבר בעפולה ב-13.6.1948 עם עוד כמה מאנשיו שנפלו באותו קרב. ספריו בטכניקה נמסרו על-ידי חבריו לספרית הטכניון בחיפה ומהווים שם אוסף מיוחד.