טוראי יצחק לוי ז"ל

קורות חיים

בן עובדיה ורג'ינה. נולד בשנת 1921 בטבריה. למד בבית-ספר עממי, ובגיל צעיר החל לעבוד כנהג שכיר ועזר להוריו בפרנסת המשפחה.

היה חבר ב"הגנה". בסוף 1947 התנדב ליחידת-ההובלה של "סולל- בונה" והביא חמרים לביצורים במקומות שונים בגליל. לעתים קרובות נקרא לבסיס הצבאי כדי לעזור בהסעת יחידות לוחמות לחזיתות השונות.

באחת מהנסיעות הללו, נפל בקרבת הכפר הערבי לוביה, בעת הקרב לכיבוש הכפר, כאשר ירד עם חברו מהמכונית כדי למלא בחול את הפרצות והתעלות שנחפרו לרוחב הכביש על-ידי האויב כחסימה לכוחותנו.

יצחק וחברו נהרגו ממארב בו במקום, ביום 9.6.1948 ורק כעבור חדשיים, לכשנכבש הכפר על-ידי צבא ישראל, נימצאה גופתו. נקבר בכפר חיטין והועבר לבית הקברות הצבאי בחיפה ביום 21.9.1949.

יצחק ניחן בכוח פיזי חזק במיוחד, גדל גוף, חזרה רחב וזרועות עבותות וסרוגות שרירים, מצח גבוה, פנים עגולות ותמיד מחייכות בטוב לב.

כוח רב היה אצור בו, הרים משקלות כבדים במאמץ מועט, הצליח בידיו לעצור משאית וכאשר בקשו והאיצו בו, הראה כושרו בבצועי כוח שונים ומדהימים. למרות כוחו הרב, התנהג בצניעות, עזר לחלשים ממנו ונמנע להשתמש בכוחו לפתרונות ביחסיו עם אנשים.

זכור לי מקרה אחד שאילץ את יצחק להשתמש בכוחו, זה קרה בירושלים בשנת 1940, בערב הכרזת "הספר הלבן" הידוע לשימצה, כאשר שוטרים וחיילים בריטיים פיזרו באלות שלופות ובדקירות כידונים את תושבי ירושלים הזועמים והמוחים בהפגנה רבתית נגד גזרות "הספר הלבן" שבא לצמצם גבולות ההתישבות היהודית בארץ ישראל.

יצחק הבחין בשלושה חיילים בריטיים שדקרו והכו באלות את נושא הדגל, הכו מתוך שינאת יהודים לשמה ובאכזריות ללא רחם. נסער ומרוגש התנפל יצחק יחידי על שלושת החיילים והכריעם, נשא את הדגל בגאווה וצעד בראש המפגינים.

זה היה יצחק - אמיץ, חזק, טוב לב וצנוע.