רס"ל אריה ליאון , רלו אימברן ז"ל

קורות חיים

בן זקונים להוריו, יעקב ופרומה. נולד ביום ב' בכסלו תש"ה (18.11.1944) בעיר ואסלוי אשר ברומניה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1951 והתיישבה בגבעת יקנעם. שם סיים את לימודיו בבית הספר היסודי והיה חבר בתנועת "הצופים". המשיך ללמוד בבית הספר התיכון המקצועי לנערים עובדים במקום. כאשר סיים את לימודיו שם התמסר למקצוע המסגרות והרתכות. נטה לספורט והראה בו כושר רב; על כן הסתפח ל"הפועל" במקום מגוריו. בהיותו בגיל בית הספר הראה נטייה למנהיגות והשפעתו על שאר הילדים הייתה רבה.

בגיל י"ד לפי התצלומים מאותה תקופה, היה אהב לאחוז ב"עוזי" ולהסתובב ליד מחנה צבאי אי-שם, וכשמלאו לו שבע עשרה ומחצה רצה להתנדב לצה"ל אולם הוריו סרבו לחתום על הסכמתם לגיוס מוקדם; מפני כך נאלץ לדחות את תוכניותיו.

לפני גיוסו רצה להצטרף למשמר הגבול או לאנשי צפרדע או לקומנדו. חמישה ימים לפני שמלאו לו י"ח, בנובמבר 1962, גוייס לצה"ל וכאן נפתח פרק חדש בחייו: הקריירה הצבאית שלו בגולני. אחרי תקופת הטירונות, אשר סיים בהצלחה, נשלח לקורס מ"כ בגו'ערה ולמרות הקשיים שבקורס מצא סיפוק בכל מאמץ והצליח לסיים את הקורס. אז החל בהדרכת טירונים. יחסם אליו התבטא בפגישות הנרגשות עמו ברחוב ומתוך כינויים שכינו אותו: "מ"כ בעל לב זהב".

בשנת 1965 סיים את שירותו הסדיר ועבר לשירות קבע. את כל מעייניו השקיע במילוי תפקידו, נהג לומר: "בני המשפחה יקרים לי מאוד אך הצבא והמדינה תמיד קודמים". במשך התקופה הזאת היה משתתף כמעט בכל פעולות התגמול ולא חשש לחייו אם טובת המדינה דרשה זאת. הספורטאי שבו נתגלה גם בתקופת שירותו והוא השתתף כמעט בכל אליפויות צה"ל וזכה במדליות רבות.

במאי 1966, לאחר נישואיו, עבר לתפקיד בלתי קרבי - רב סמל מפקדה. במשך זמן זה הוטלו עליו תפקידים רבים אך הוא לא נרתע מן המאמצים שתפקידים אלה דרשו וביצע את כולם בנאמנות ובשלמות - ומפקדיו שיבוחוהו על כך. עלייתו בסולם הדרגות הייתה מהירה ובתוקף תפקידו הכיר את הבעיות של כל חייל בפלוגתו ועזר לחייל נזקק ואף לחם כדי להיטיב את תנאיו.

בימי הכוננות למלחמת ששת הימים קיבל אריה משימה חשובה והחליט להביא את פלוגתו על מחלקותיה לרמה של נכונות מקסימלית למלחמה. המשימה בוצעה במלואה ובדייקנות עד שאין להפריד בינה לבין הצלחת הגדוד בקרב הקשה שהתחולל על הרמה הסורית. באותם הימים הפך אריה למפקד הפלוגה בפועל.

אריה נפל בצומת נבי-יושע ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה. יומיים לפני נפלו ביקר בבית ואמר לאשתו: "פעם אחת מתים, ואם נגזר על אדם למות מוטב שימות למען המולדת". זכרו הועלה בחוברת "לזכר קדושים" שהוצאה לאור על-ידי עיריית עכו.