קורות חיים
בן שלמה ורחל, מראשוני עין-חרוד. נולד ביום י' בתמוז תרפ"ד ועבר את כל שלבי החינוך בעין-חרוד. בשנתו הששית נתיתם מאמו יחד עם אחותו ואחיו הלל הקטן ממנו.
עניו וצנוע, ישר-לב ותמים. בחברת הילדים היה מן הנפגעים ואינם פוגעים. שומר סודות נפשו בקרבו. שתקן מטבעו, אך בעניינים מעשיים ידע להסביר את דעתו ביסודיות ובהרחבה הדרושה, ובכל המשימות בחברת הילדים והנוער, באימוני הגדנ"ע ובטיולי-לימוד, בסיור ובעבודה, גילה אחריות ומסירות למוטל עליו. גם בכתיבה היה נוטה לצמצום ענייני, ואך נסיבות מיוחדות הביאוהו לספר את מאורעות חייו ולהביע הגיגים במכתבים לאביו, שהתנדב לצבא במלחמת-העולם השניה ואחר-כך במכתבים ששלח אליו ולאחיו ממקומות שירותו-הוא בבריגדה.
במשק הוכנס לעבודה בדיר, התמחה בענף והדריך בו הדרכה מקצועית יסודית ומעודדת צעירים ממנו. אם כי עבודה זו לא היתה חביבה עליו, אבל "כמו שאני לא רוצה בעבודה זאת, גם חבר אחר אינו רוצה בה - ומישהו מוכרח סוף-סוף לעבוד בדיר! וקיבלתי עלי את הדין" - כתב לאביו. ובסוף אותו מכתב: "אתה רואה אותי יותר טוב ממה שאני באמת". אחרי אסיפה סוערת במשק לזכר חללי ההשמדה בגולה כתב: "אם רוצים לנקום אז נקמה בהגיון תהיה הרבה יותר גדולה מאשר בהתפרצות".
השתוקק להתנדב לבריגדה, אך חשש שהמשק לא ירשה "מאחר שחדשיים הוציאו עלי כסף ללמוד משהו"... (בקורס מדריכים לנשק).
בכל זאת הורשה להתגייס בסוף 1944. התאמן בצריפין ובמצרים והגיע לאיטליה אחרי סיום הקרבות. במסעו עם הבריגדה דרך אוסטריה וגרמניה לארצות השפלה ולצרפת הספיק עוד להשתתף בעזרה לשארית הפליטה. לא הושפע מההווי הקסרקטיני ושמר על טהרת נפשו ולשונו.
"ידע לעלוז, ליהנות, אך הכל שמר בתוך גבולות מסוימים" - כותב אחד מחבריו: "אך כשהשיחה חרגה מהמסגרת הרצויה לו היה משתתק ולא יסף להשתתף בה". בכל המקומות הרבה לצלם ולהזין את עיניו בנוף וביחוד בהוי חקלאי. כשנודע לו על חבר שנעצר בלטרון בגלל הברחת מעפילים כתב: "קשה מאד לשבת פה בחוץ-לארץ ולשרת אותם [את הבריטים] בתקופה זו". מפאריס לא התפעל ביותר. לדעתו, "תל-אביב יפה ממנה ואפשר לחיות טוב מאד בלי לראות את אירופה! אם יש מישהו המקנא בנו - אפשר בשקט לנחם אותו ולומר שאין לו על מה לקנא". הגיע למסקנה כי "הצבא הוא בית-ספר-לחיים הטוב ביותר! רק עכשיו אני מתחיל להרגיש מה זה בית ומהי מולדת".
כשחזר הביתה נועד לעבודה בפרדס והתמסר להדרכה כמ"כ בחי"ש. ושוב הירבה בכתיבת אגרות לבחירת-לבו, אך עבודתו ב"הגנה" העסיקה אותו יותר ויותר עם גבור המתיחות אשר לפני הכרעת או"ם, ועוד יותר בחודשי החורף שלאחריה. בהעלותו זכרונות משירותו באירופה. היה אומר לחבריו בשמירה: "אם יקום לנו צבא גדול - אלך לחיל-השריון". אך לפי שעה הוכרח להסתפק במקלע, בהבטחת העובדים בשדות ובכרמים ובהגנה כללית.
ביום 19.3.1948, עת מילא שירות זה, חש לעזרת חבריו שניסו לבער את עמדת-ההטרדה של הערבים מעל הגלבוע ליד זרעים (זרעין), נפגע מכדור אויב והחיילים האנגלים, שהפסיקו את הקרב "בשם החוק", הביאו את גויתו הביתה. בו ביום הובא לקבורה בעין-חרוד.
זכרו הועלה בספר "בנים" שהוציא משק עין-חרוד לזכר חלליו.