טוראי עקיבא קובה לאופר ז"ל

קורות חיים

בן אריה ושרה-רבקה. נולד בשנת 1924 בעיירה גריצה ליד וארשה, בפולין. בביתו, בית משפחה יהודית עממית, נקשרה נפשו לתנועת הפועלים ורעיונותיה.

בתחילה היה חבר הנוער הקומוניסטי, אך לאחר זמן קצר הצטרף לתנועת "נוער ברוכוב", ומאז שאף לעלות לארץ-ישראל. שבע נדודים רבים. לפני כניסת הנאצים לעיירה ברחה המשפחה לרוסיה, אלא שעם חלוקת פולין חזרה והושמדה בטרבלינקה.

עקיבא היה השריד האחרון של המשפחה. הוא נשלח למחנה-עבודה נאצי, עבד עבודת-פרך, ברח באורח-פלא והגיע לגיטו וארשה. כשנתפס שם נשלח לעבודה לגרמניה ונדד בה ממחנה למחנה. חסון היה בגופו. עסק בספורט. רוחו עשויה ללא-חת. בזכות תכונותיו אלה עבר את אימי המלחמה ונשאר בחיים. עם בשורת השחרור יזם הקמת קבוצת-הכשרה בבלגיה והעפיל לארץ באניה "ביריה" בשנת 1946.

במשק חפצי-בה, שאליו הצטרף בבואו לארץ, התבלט כאחד החברים המסורים, איש-עבודה, חבר לכל, עוזר לחלש, בעל יד נדיבה. מדי יום היה יוצא לעבוד במחצבת המשק, כשרובה על שכמו, בודק את הדרך ומבטיח את הגישה לעבודה.

עם תחילת מלחמת-השחרור ביקש מיד להתגייס ליחידה קרבית. לא איש-מלחמה היה עקיבא ולא שש אלי קרב. אך הכרת הכרחיותה של המלחמה הביאתהו לאחוז בנשק ולהיות למופת בקרב. השתתף בקרבות רבים: בית-שאן, כאוכב אלהוא, בית-יוסף, צנדלה ועד לנגב הגיע.

במסגרת מבצע "עין" הוטל על גדוד "גולני", אשר בו שירת, לבצע פעולת-הסחה גדולה בין עזה ורפיח, בשעה שהכוח העיראקי נע אל עבר עוג'ה חפיר. הגדוד כבש את משלט דיר-אל-בלח והחזיק בו מעמד יום תמים מול הסתערויות בלתי-פוסקות, אך בגלל הגשם ואש האויב לא הגיעה התגבורת שקיוו לה. היחידה נסוגה ביום 23 בדצמבר 1948 לאחר אבידות קשות. עקיבא נשאר במשלט ונפל שם ב-5.1.1949. נקבר בחפצי-בה ב-10.1.1949.

דפים לזכרו - בספר "לזכר הארבעה", חפצי-בה, תש"ט.