קורות חיים
בן מנדל וחיה. נולד ב-1923 במוגלניץ, מחוז וארשה, פולין, וגדל באוירת התבוללות בבית אביו הרופא. בראשית מלחמת-העולם השניה נתגלגל בנתיב הפליטים לרוסיה, שם עבד ולמד וב-1941 התנדב לצבא האדום ונפצע במלחמה. ב-1946 חזר לפולין, עשה הכשרתו בעיר ורוצלב, דחה את הפצרות אחיו להישאר בפולין, עבר גבולות ב"נתיב-הבריחה", העפיל ארצה באניה "תיאודור הרצל" ואחרי מאבק גופני עם הבריטים גורש לקפריסין. כעבור ששה חדשים הורשה לעלות ארצה בגלל מחלתו, הוכנס ישר לבית-החולים ונצטווה להתיצב במחנה עתלית אחרי החלמתו. ברח מבית-החולים, הצטרף באפיקים לקבוצת עולים, חבריו להעפלה, והסתגל יפה לעבודת גידול ירקות. התאמן להגנה בנשק ואמר למפקדו: "צריך לדעת להשתמש בנשק. אילו היינו מתאמנים בגולה והיה נשק בידינו לא היינו נשחטים ככבשים".
משפרצו המאורעות בראשית שנת תש"ח דרש צבי ממפקד המקום לגייסו. הופקד לשירות בשמירה ובליווי שיירות ודרש להעבירו ליחידה קרבית, באמרו למפקד המקום: "אני ואחי נשארו מכל משפחתנו שהושמדה. לעיני עברו קרונות-המות. אילו היו לנו אז בחורים עם נשק! וכעת רוצה אתה שאחרים ילכו לקרב ואני אתנוון בשמירה? לא! רוצה אני להילחם ממש באויב. יודע אני שאני עלול להיהרג, אך כל ימי אבוז לחיי בידעי כי יכולתי להילחם ולא לחמתי, כי פחדתי ממות". לבסוף נענתה המפקדה להפצרותיו והעבירתו לשירות קרבי. מאז השתתף כמעט בכל הפעולות שבסביבה, נלחם בגשר, בצמח, בסג'רה הערבית ובכל מקום התיחס בביטול שבענוה לסכנות ותחת מטר אש היה זוחל לחלק אוכל לשוכבים במחסה מאחורי אבנים, להביא מזון לנקודה מנותקת ומותקפת, להוציא פצועים משדה-הקרב, והיה מבקש ותובע שישלחוהו לתפקידים כאלה. כשהוצעה לו חופשה, סירב לקבלה ולעזוב את חבריו במערכות הקרב. ביום ו' באלול תש"ח (10.9.1948) יצא עם כיתת רגלים לסייר ליד ג'יב-יוסף שנתפס על-ידי כנופית קאוקג'י ושם נפל.
ב-3.11.1953 הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בדגניה א'. זכרו הועלה בחוברת "עשרה" - קובץ-זכרון של קיבוץ אפיקים.