קורות חיים
עמרם, בן יהודה ותקווה, נולד ביום כ"ד באלול תרצ"ט (8.9.1939) בפתח תקוה. אביו עלה מאמריקה, ארץ מולדתו, עם אשתו, בשנה אשר נולד עמרם ונימנו עם מיסדיו של קיבוץ כפר מנחם. את לימודיו סיים עמרם בבית הספר היסודי בקיבוץ ולאחר מכן עבר למוסד חינוכי (בית ספר תיכון איזורי) בקיבוץ נגבה ושם עברו עליו נעוריו בקבוצת "הסער". נטה לדברי ספרות ואהב מוסיקה קלסית. היה נעים הליכות, נבון ושקול בדעתו; שלם עם עצמו ואציל רוח. ישר דרך וישר מבט כראוי לנפש אצילה.לאחר שסיים את שירותו הסדיר בצה"ל כקצין בדרגת סגן ביחידת "גולני" השתתף כקצין חבלה בפעולת תגמול בנוקייב. עסק בחקלאות בענף השלחין ובריכוז גידולי הכותנה. נשלח על ידי קיבוצו לקורס בין קיבוצי גבור בפקולטה לחקלאות ברחובות. משה התייצב למלחמת ששת הימים כאשר נקרא לדגל. כמפקד ניחן בכושר מנהיגות למופת, בשלווה פנימית, שהיתה תוצאה מבגרותו הנפשית, ובבטחון עצמי, שנרכש תוך נסיון חיים. צורף לגדוד חיל הרגלים כמפקד יחידת סיור שעסקה בחילוץ, חבלה ופינוי - והכוח חנה בחורשת נחל עוז מדרום לעזה. עמרם נע לעבר מוצבי האויב דרך שדה חשוף וזרוע מוקשים והוא מפלס דרך ומוביל את גדודו אחריו. ביום הראשון של מלחמת ששת הימים הצליח להעביר כוח ניכר אל מול עמדות האויב - ועם ערב כבש הגדוד את היעדים תוך אבידות קשות. כל אותו הלילה עסק עמרם בחילוץ תחמושת ודלק ובבוקר של יום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967) אחרי הרעשת חיל האויר, התקיף הגדוד וכבש מישלט בכניסה המזרחית לעזה. קרוב לצהרים באה הפקודה לעלות על עזה ואז התחיל מתנהל קרב אכזרי ביותר מבית לבית ומגג לגג. באותו קרב פגע כדור האויב בעמרם והפיל אותו. הניח אשה וילד. הובא לקבורה בבית הקברות בכפר מנחם. מפקד יחידתו, במכתבו למשפחה, מציין כי "פעולותיו, הישגיו ותושייתו בקרבות, אישית ובהנהגת אנשיו, תרמו להשגת המשימה בדרך הטובה ביותר לנצחון צה"ל במלחמת בני אור זו שלנו בבני חושך". אחיו יוחנן נפל גם הוא במלחמת ששת הימים ובעצם היום ההוא. מפקד חטיבתו ציין אותו לשבח אחרי נפלו על גילוי אומץ לב ודבקות במטרה. עשרת אלפים עצים ניטעו בפרוזדור ירושלים על ידי התאחדות עולי אמריקה בישראל לזכר ארבעת בני יוצאי ארצות הברית, חברי ההתאחדות, ושני האחים ביניהם. משפחה אמריקאית (ליפמן) הקימה בפקולטה לחקלאות שבאוניברסיטה העברית ברחובות קרן מדעית למחקר העופות לזכרם.
בחוברת "הגדוד שלנו" הוזכר שמו של עמרם. הקיבוץ המאוחד וכפר מנחם הוציאו ספר גדול על שני האחים "בני חורין". כפר מנחם הוציא את עלונו לזכרם. בספר "בשש אחרי המלחמה" ליוסי גמזו מובא הסיפור "שניהם כאחד" על האחים, יוחנן ועמרם; הסיפור הזה אף תורגם לאנגלית ונדפס בארצות הברית. בחוברת "53 מהם" לזכר חללי הקיבוץ הארצי בחוברת "החינוך החקלאי במבחן הימים". בילקוט העזבונות של הבנים שנפלו במערכות ישראל - "גוילי אש", כרך ד' - נדפס חלק מעזבונו. פרשת חייו ומותו הובאה בספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה ובעריכת יהודה האזרחי.