סמל יגאל לוי ז"ל

קורות חיים

"הנה אקח את מבט עיניך-

עצבו השקט צחוקו המאיר,

הרך הברוך הרועף ממך,

הרופא ללבי כמרחב הניר,

קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי

ומעל לזמן מצוה ברכה"

(רחל) - חקוק על מצבתו של יגאל.



יגאל נולד בתל-אביב וגדל בטבריה, בנם של ישראל-דב ורבקה לבית דרצ'ינסקי. מצד אביו דור חמישי בארץ - נצר למשפחה חסידית אשכנזית טבריינית. למד בבית-ספר "כל ישראל חברים", והיה תלמיד טוב. בנעוריו הדריך בגדנ"ע אויר, טס טיסות סולו בדאון והדריך נוער בטבריה. בנוסף עסק בספורט, בעיקר בשחיה וצלילה ואף זכה במדליות.

בשנת 1956 התגייס לגולני. היה בעל כושר גופני בלתי מוגבל וסיים כחניך מצטיין את הטירונות, קורס המכי"ם, וקורס הסמלים. במהלך קורס המכי"ם לחם במבצע קדש ונפצע ברפיח. עד יום מותו היו בגופו רסיסים מפציעה זאת.

יגאל אהב מאד את חיי הצבא. לאחר השחרור חזר לטבריה ועסק בהצלחה בחינוך.

יגאל לימד בבית ספר לחינוך מיוחד, ניהל והדריך מועדון נוער בטבריה ולימד ידיעת הארץ וגדנ"ע בבית הספר האזורי "בית ירח", היה נערץ על-ידי תלמידיו.

בשנת 1962 התקבל כחבר לאגד ובאותה שנה פגש את רעייתו לעתיד, אסתר לבית זלוסצר ממושב בית שערים, מורה לאומנות במקצועה. אחרי שנתיים בטבריה, השתקע הזוג במגדל העמק ונולדו הבנים: עדי בשנת 1967, חן בשנת 1969 ואוהד בשנת 1974.

יגאל היה אב מסור, אוהב ומאושר, לכשגדלו היה גאה בבניו.

במלחמת ששת-הימים לחם ברמת הגולן ובמלחמת יום הכפורים שימש כקצין רכב ברפידים. בשנים אלו היה סדרן ומנהל סניף נצרת של אגד, וכן עסק בהוראת נהיגה.

בשנת 1976 נפצע במהלך שירות מילואים שגרתי וחצי גופו התחתון שותק. יגאל רותק לכסא גלגלים והיה לנכה צה"ל עם מאה אחוזי נכות. למרות מגבלותיו ניהל יגאל חיים עצמאיים וקיווה והאמין שבעתיד יוכל שוב ללכת. הנכות גרמה לו צער עצום אך הוא לא התלונן. הוא עסק בספורט נכים: כדור-סל וטניס שולחן, ואף ייצג את ישראל באולימפידות לנכים. בהשקפותיו היה יגאל ציוני והאמין בזכותו של עם ישראל על הארץ. היה בן הארץ והכיר כל אתר וישוב בה, ידע היסטוריה, הכיר ספורים, ארועים, את הטבע ואת נוף הארץ. טיול אתו היה חוויה מענינת ביודעו כל פרט הקשור לתולדות עם ישראל ותולדות העמים בסביבה. דיבר ערבית, אנגלית וצרפתית על בורין.

בשנת חייו האחרונה חלה יגאל, עקב הנכות. אושפז וסבל יסורים קשים. בני משפחתו סעדו אותו בחום ובאהבה עד לרגע מותו.

יגאל היה אב מסור וחבר נפלא. אדם אוהב וחייכן, מתחשב, רגוע, חרוץ, נעים הליכות ומשכיל. ידע להקשיב ולתמוך, כאדם היה משכמו ומעלה.

יגאל היה בן ארבעים ותשע במותו עת נקבר בבית העלמין של מגדל העמק.



"זו הדרך אחרת איננה,

בה ללכת, ללכת עד תום;

ולזכור. ולשיר לכמוה

ולזכור, ולדום...ולדום... (מאת רחל)