קורות חיים
ירמיהו (ירי), בן יוכבד ומאיר, נולד ביום ב, בתשרי תש"ט (5.9.1948) בחיפה. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר על-שם חיה זיו בחיפה. אחרי-כן המשיך וסיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר התיכון- מקצועי "בסמ"ת" בחיפה. ירי, כפי שכינוהו בני משפחתו וחבריו, היה ילד שובב ומלא מרץ. הוא סיפק תעסוקה מלאה לכל הסובבים אותו, אולם גרם רוב נחת להוריו. כבר מגיל צעיר הצטרף לתנועת הנוער "מחנות העולים", וברבות הימים גדלה הערכתו ונאמנותו לערכי התנועה, לחבריו לקבוצה ולכל הקשור בה. כשהיה תלמיד בבית-הספר התיכון התנגשה אהבתו ומסירותו לתנועה עם התחייבויותיו ללימודים בבית-הספר, והוא נאלץ למצוא דרך כיצד לשלב שני עיסוקים אלו. הוא העדיף את הפעילות בתנועה, ורצה לבלות בה את מרבית שעות היום. אך אף-על-פי שמסירותו לתנועה ולחברים לא הותירה זמן ללימודים, הצליח להסתדר בלי להתפשר ומילא חובתו גם ללימודים. ירי היה עקשן ודבק בדעותיו. יחד עם זאת היה לבו לב ילד, אוהב חיים, צחוק ועליזות. בתחום הפעילות החברתית תרם ירי רבות לחיי החברה של קבוצתו. חלק ניכר מזמנו הפנוי בילה בטיולים ובארגון טיולים. הוא אהב לטייל ובעיקר חיפש מקומות נידחים, שאין מרבים לבקר בהם, ותמיד הצליח להגיע למקומות כאלה בנסיעה. באהבתו לארץ ולנופיה הגיע לכל מקום וביקר במרבית חלקי הארץ. כהמשך ישיר לפעילותו בתנועה ולדבקותו בערכיה, הצטרף למסגרת הנח"ל, עם תום לימודיו התיכוניים, ויצא עם חבריו כגרעין השלמה לקיבוץ אילות. ירי גויס לצה"ל בסוף ספטמבר 1966 והוצב לנח"ל. הוא התכוון להישאר עם חבריו לקבוצה במשך כל תקופת שירותו בצבא, אולם למרות נסיונותיו להישאר עם חבריו לגרעין, נבחר לצאת לקורס מ"כים של חיל הרגלים. הוא סיים את הקורס כחניך מצטיין, ונשלח מיד להשתלמות בקורס לקצינים. גם קורס זה סיים בהצלחה, ונמצא ראוי להישאר בבסיס ולהדריך מחזורים נוספים של קצינים. אלא שהוא התנגד לכך, ולאחר מאבקים ארוכים נאלצו מפקדיו למלא את מבוקשו ולהעבירו ליחידה קרבית. הוא המשיך את שירותו בחטיבת גולני, ובמשך הזמן עבר גם קורס צניחה, והגיע לתפקיד מ"פ.
במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות אום-כתף, ואת מרבית תקופת שירותו עשה ברמת הגולן. עם תום תקופת שירות החובה התנדב לשרת בצבא הקבע, למרות נסיונותיהם של קרוביו לשכנעו לצאת לחיים אזרחיים ולעשות למען עתידו. לדעתו מצבם של המדינה ושל הצבא, חייבו צעירים כמותו להישאר בשירות במסגרת צבא הקבע והוא עשה זאת במשך כשנה וחצי, בתפקיד מ"פ החרמון. במשך כל תקופת שירותו קנה לו ידידים רבים, שהעריכו את בטחונו בעצמו, את חוש ההומור שלו ואת רוחו האיתנה. ירי התייחס ברצינות רבה לתפקידו, ומילא כל משימה שהוטלה עליו בנאמנות ובהקפדה על פרטי פרטים, ונחשב מ"פ מצוין ביחידתו. בכל תפקידיו הפיקודיים דאג קודם כל לחייליו. כמדריך בקורס לקצינים דאג לציודם של חניכיו ולכל צרכיה של כיתתו; כמפקד מחלקה וכמפקד פלוגה עמדה טובת החיילים בראש דאגותיו והוא עשה למענם כמיטב יכולתו. ירי היה הרוח החיה בכל פעילות - באימונים, בישיבות ובמסיבות. הוא ידע לרתק אנשים בשיחה, להלהיבם ולהנהיגם כמפקד וכמדריך.
כמפקד דרש משמעת מלאה וצייתנות, ונהג קשיחות וסמכות - אך יחד עם זאת תמיד הסתתרה מתחת לכל אלו נפש מבינה היודעת להעניק חמימות ולעזור בשעת הצורך. בצבא היה דמות ציורית, שסיפורים רבים סופרו עליה וששמעה הגיע גם ליחידות מרוחקות ביותר. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הוצב ליחידת מילואים וכפעם בפעם היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. כשחזר לחיים האזרחיים החליט ירי להקדיש זמנו ללימודים אקדמיים ובחר ללמוד הנדסת תעשייה וניהול בטכניון בחיפה. הוא ראה בכך אמצעי להגשמת שאיפותיו: ניהול מפעל ובעיקר עבודה עם אנשים.
כדי לממן את לימודיו ולכסות את הוצאותיו ללא תלות בזולתו, עבד ירי גם בזמן הלימודים וגם בחופשותיו. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים הצטרף מבלי שגויס, וכיון שהיה מ"פ החרמון במסגרת שירות הקבע שלו, התעקש להצטרף לכוח שנשלח לנסות ולכבוש את החרמון בחזרה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן.
במהלך הקרב הראשון לכיבוש החרמון ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע ירי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בעפולה אלרח מכן הועבר לבית העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות.