סגן פנחס פיני גברון ז"ל

אלבום תמונות

את פיני הכרתי ביום השני למלחמה, על מדרגות הכניסה למאגר הקצינים. כשהגעתי שקק המקום חיים אולם רק אדם אחד חייך, בירך לשלום, זז מעט ופינה מקומו על המדרגות - זה היה פיני.
"שב", אמר, "בלאו-הכי אין הצבות. חבל להידחק. בוא, נחכה יחד".
ישבתי.
"סמלים או מש"קים אחרים", נשמעה קריאה מהחדר.
"שב", אמר לי. "כבר ניסיתי להסיר דרגות, זה לא עוזר. הם בודקים ברשימות".
המשכתי לשבת.
שוחחנו. דומה היה כאילו אני מכיר את פיני משנים. היה טוב לשבת לצידו, לשמוע, לשפוך את אשר מעיק על הלב. היתה בו מין הבנה טבעית שהישרתה אמון על סובביו. מין הרגשת בטחון לצידו.
בערב הוחלט שיוצאים לבד, ללא הצבה, ומצטרפים לחטיבת "גולני", במלחמתה ברמה. לאחר הצטיידות קלה ורישום במטה החטיבה המשכנו בלילה לראש-פינה, לשטח הכינוס של הכוחות, מתוך תקווה למצוא כוח העולה לרמה.
אחרי חצות הגענו לצפת. פיני, בחיוכו, הסדיר מקום שינה במחנה. מגמתנו היתה לצאת לאחר שינה קצרה אל הכוחות הממתינים לעליה לרמה. עם בוקר הגענו אל הכוחות. פיני עמד על כך שנכין עצמנו לעליה בכל רגע, וכן כי נרשום הופעתנו והצטרפותנו לחטיבה - "כדי שלא נהיה אנונימיים".
הטרידה אותנו העובדה שחסרה תחמושת וחסרות מחסניות. הודות לתעודת הקצין השיג פיני אצל האפסנאי, ביחידה הקרובה, מחסניות טעונות וחילקן בינינו שווה בשווה.
היינו ארבעה. פיני הפך מעין אבי החבורה. על פיו יישק דבר. שיקוליו היו כה בהירים והגיוניים, שטבעי היה כי נישמע לו.
עלינו לרמה בזח"ל שעמד בצידי הדרך. כנראה היה שייך לכוחות הצנחנים שעברו בה. לאחר תיקונו הכרזנו כי אנו בדרכנו אל הרמה ומיד נתקבצו כ-20 איש, כולם במצבנו, קצינים ללא הצבה, שביקשו להצטרף אלינו.
בזח"ל זה עברנו את המלחמה. בלילות היינו ישנים שניים-שלושה תחת שמיכה אחת... פיני ישן עם רוזנפלד ואיתי. הוא ביקש לישון באמצע מאחר שסבל מהקור.
"הגעתי למסקנה מוזרה", אמר, "אחרי המלחמה אני נהפך לבן-אדם, מתחתן, נכנס לעסקים, ובכלל - מפסיק להיות פרחח צעיר".
נדהמתי. הרי הוא היה המבוגר והשקול שבינינו. שאלתיו לפשר דבריו. השיב: "אחרי המלחמה, כשנשב על כוס קפה, אסביר לך".
פיני לא זכה להסביר את אשר אמר. בבוקרו של אותו יום נפל בגבורה בקרב, בפרברי הכפר.

עשי לוי

(מתוך הספר "ברקים ברמה" - סיפור חייהם ונפילתם של 22 חיילים ומפקדים של גדוד "ברק" במלחמת יום הכיפורים, ואחריה)