אלבום תמונות
פנחס הצטרף לפלוגתי ביום השלישי למלחמה, ועקב הנסיבות הכרתיו אך מעט. אולם גם המעט הזה רק בזכותו - בזכות אופיו העליז והעובדה שהיה הבולט בחבורת המתנדבים שהצטרפו אלי. בתקופת הבלימה כמעט ולא באה הפלוגה לידי ביטוי. למעשה החלה להילחם ברצינות רק לאחר הפריצה, ביום חמישי.
ביום שישי בערב תפסה הפלוגה את צומת מזרעת-בית-ג'ן, שהיתה רבת-חשיבות עקב העובדה שהיתה המעבר היחיד מקו הכוחות הסורים לקווי כוחותינו, בין מורדות החרמון ממערב ובין הלג'ה ממזרח. בשבת ספגנו התקפת-אש ראשונה והדפנו אותה בקרב קצר יחסית.
ביום ראשון, לפני עלות השחר, לאחר ששמענו את הטנקים הסורים מתקדמים לעברנו, נפתחה על עמדותינו שבצומת אש מהבתים הקיצוניים של הכפר. במקביל החלו הטנקים הסורים לפרוץ את מערך הפלוגה שהיה מתוגבר בפלוגת טנקים. היה לי צורך מיידי בכוח שיתפוס את הבתים שמהם ירו. הכוח הפנוי היחיד באותו רגע (האחרים היו מאורגנים באגפים אחרים) היה זחל"ם המתנדבים, אשר סר לפקודתי. תוך קבלת חיפוי כבשו שני בתים באופן מהיר ומוצלח. משסיימו את כיבוש הבתים הצטרפתי אליהם עם כוח נוסף והמשכתי לבתים הבאים, כשהפעם הם מחפים ואנחנו כובשים.
לאחר שתפסנו את הבתים קיבלתי דיווח מהבית שבו ישבו המתנדבים, שהם מזהים חולית אר.פי.ג'י. סורית. סרתי אליהם לראות את החוליה, וכשהגעתי למסקנה שיש לחסל את החוליה - שאלתי מי מתנדב לצאת איתי. ראשונים קפצו פיני וחברו יעקב טוביה. בחיפוי מהבית שכבשו המתנדבים ומהבית שכבשו חיילי הפלוגה שלי, יצאנו שלושתנו והגענו למקום שבו נמצאה החוליה. משראינו שהחוליה הסתלקה (לאחר-מכן הסתבר שנפגעה תוך הסתלקות), תפסנו עמדות וציפינו להמשך. ואז, תוך שניות נורו מספר כדורים מכוונים היטב. הראשון פגע בפיני והוא נהרג מיד. השני פגע מספר סנטימטרים לפני, בעץ, והשלישי שרק מעלי והרג את יעקב טוביה.
חזרתי לבית ומשם העסקנו את הבית שממנו נורו היריות הקטלניות, עד אשר כוח שבא מכיוון אחר, כבש את הבית. לאחר-מכן הסתבר, שנלכדנו במלכודת של צלפים - מלפנים, משמאל ומאחור.
מפקדו אברהם רונן
(מתוך הספר "ברקים ברמה" - סיפור חייהם ונפילתם של 22 חיילים ומפקדים של גדוד "ברק" במלחמת יום הכיפורים, ואחריה)