תחילה אמרו כי הוא בין הנעדרים, אולם משעברו ימים, שבועות וחדשים, ידענו כי איננו בחיים.
במאורעות תרצ"ח פקד את משפחתו האסון הראשון, - האב נרצח בשעת עבודתו ע"י פורעים ערבים. התנאים הקשים בבית החישו את התבגרותו של חיים. כשסיים את ביה"ס העממי נתקבל לעבודה בחברת החשמל ובכך נעזרה קצת משפחתו. עבד ביום ולמד בלילה, וגדולה היתה שמחתו כשהצליח בבחינות הבגרות. עם כל היותו טרוד בעבודה, בלימודים ובהגנה מצא גם זמן לעסוק בספורט. היה חבר במחלקת כדור - סל של "מכבי" חיפה". בחור שקט וטוב לב ובעל נפש עדינה. הכל העריכוהו וכיבדוהו.
עם פרוץ מלחמת השחרור עזב את ביתו לעמוד בשער. אחרי הקרב הקשה על צמח, בא לחופשה קצרה ואז נפגשנו בפעם האחרונה.
הוא חזר למערכה ונלחם ליד התבור, - העד האילם לנפילתו.
יהושע אריאל
כבר בכתות הראשונות של בית הספר העממי ישבנו ליד ספסל למודים אחד. התרועענו ועד יומו האחרון היתה בינינו ידידות עמוקה וכנה.
חיים היה דוגמא של חבר טוב וידיד נאמן, שאפשר היה לגלות לפניו הרהורי לב ולבטי נפש, בלי כל חשש. גם בהתגברותנו היינו בחברה אחת, חברת בחורים צעירים שזה עתה עושים את היכרותם עם החיים וכל הצפון בהם, ואף בפרק זמן זה היה חיים תמיד הציר המרכזי בחיי חברתנו.
הוא היה ישר, מתון בדעותיו, וחונן בכשרון נפלא לסכם וכוחים, ליישב סכסוכים וליישר הדורים.
היינו חברים לאותה קבוצת כדור סל ב"מכבי" וגם כאן, בשל מסירותו וכשרונו להשכין שלום ואחוה בין החברים, נבחר לראש הקבוצה.
כאשר פרצה מלחמת השחרור, לא היה חיים בין יושבי הקרנות. על אף מצבו החמרי שלא היה מזהיר, עזב את עבודתו, את ביתו ואת חברתו, וכחבר נאמן של השורה הצטרף לכוחות הלוחמים. לא הייתי עמו באותה יחידה צבאית, אך ידוע לי כי היה אלחוטאי וחיל למופת.
צבי
מאז ימי למודינו המשותפים זוכר אני אותו כנער שקט, צנוע ונחבא אל הכלים. לא קל היה לרדת לנבכי נפשו ולהכירו כמות שהוא.
לא הכרתיו כלוחם השורה ונסיבות נפילתו אינן ברורות עד היום, אולם כשאני מנסה לתאר לעצמי את החיים בקרב האחרון - יכול אני לראותו נופל רק בדרך אחת: בלחימה עד קצה גבול האפשרות, בגבורה פיזית ונפשית עילאית.
הוא היה גבור משום שידע כי הוא הולך בדרך אשר ממנה יתכן ולא ישוב. הוא הלךבהכרה מלאה.יהי זכרו ברוך
נפתלי