סמל יאיר עומר ז"ל

חניך ומדריך

עשר שנים חלפו מאז היה יאיר תלמידי בקבוצת "ערבה". שנה אחת לימדתיו ולא הוספתי לראותו אחרי-כן. עשר שנים הן תקופה ארוכה למדי בשביל מורה, כדי להשכיח פרטים רבים אודותיו, אולם קצרה מכדי לטשטש קוי דמותו של נער כיאיר.
אם אשאל את עצמי מה הסתנן באופן ברור ביותר דרך נפת זכרוני, אענה כי זוהי בגרותו אשר בלטה בכל הליכותיו ומעשיו. אם אומרים שהילד אינו איש מבוגר בזעיר אנפין, כי אם מהווה עולם בפני עצמו, הרי שיאיר היה שלם ביותר בתוך עולמם של בני ה- 11-10.
הוא לעולם לא בכה בלי סיבה רצינית ואף לא התרגז בלי יסוד. לא ידעתיו רוטן נגד עבודות התורנות או משתמט ממלוי חובותיו. הוא ידע שעליו למלא עבודות מסויימות וחבל רק על הזמן והמרץ להתוכח עליהן או לדחותן. לעומת זאת לא סבל כל תוספת בלתי-מוצדקת והתנגד לכך בעקשנות. וכשם שלא סבל אי-צדק כלפי עצמו, כך גם נלחם בו ביחס לחבריו, ואפילו היה זה ילד בלתי אהוד עליו.
בגרותו ושלימותו באו לידי ביטוי בשטח הלימודים. כאשר ניתן פרק בעבודה עצמית, נהג יאיר לגשת ישר לענין מבלי לבטל זמן בכל מיני עיסוקים כרבים מתוך הקבוצה. הוא עבד מהר וביסודיות, ללא מחיקת קו, כולו שקוע באשר לפניו. בחיבוריו ובסיכומיו לא היתה כמעט מלה מיותרת או משפט שלא במקומו. כל משפט קלע למטרה, ביטא משהו מסויים. אותה בגרות ציינה אף את ציוריו שהם לדעתי ראי נאמן לדמותו של יאיר באותה התקופה. יאיר צייר ביד בטוחה, כל קו ביטא משהו, כאילו התמונה, שריחפה לנגד עיניו, היתה ברורה לו מאוד מאוד. ציוריו העידו על חוש הסתכלות חריף, דמיון עשיר והתאמת צבעים נפלאה.
אך יאיר לא היה נער שלם, לולא אהב את המשחק בכל נפשו, ולא את המשחק ביחידות, כי אם בחברה. עליו לא ויתר והתמסר לו במלוא מרצו. אותו יאיר שלא דבק בו שמץ של רצון להתבלט, שאף להצטיין בשטח הספורט ולא כדי לעלות על אחרים, כי אם מאותה אהבה לשלימות. כשלונו בשטח זה היה לפעמים פוגע בו קשה, והחולשה הזו הוסיפה לו בעיני על חינו הילדותי.

צפורה