"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם".
אז במצב הנוכחי...
"אש"ף, ערפאת, פלסטין וכו'" אלה הם השמות המבצבצים בראש דפי העיתונות באותיות קידוש הלבנה, אלו הם הצלילים הבוקעים מדי יום ממקלטי הרדיו והטלויזיה, אלה הם המאפיינים את התקופה החיורת הזאת המוגדרת כ"שנת רזון". קשה למדי להעלים עין מכותרות העיתונות או לאטום אזניים נוכח הרדיו והטלויזיה, שהרי סכסוך זה מהוה את אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים על אורח חיינו ומתוים את מדיניותנו לאורך שנים. אולם הענין קשה ומסובך, ומלווה לעתים בשמות מפוצצים. על כן, ללא חקירה מדינית או ניתוח שיטתי, על קצה המזלג בנושא החשוב: הסכסוך מפגיש לפנינו שני עולמות קיצוניים: א. הפלשתינים, ב. אנחנו - עם ישראל. הפלשתינים זורקים למערכה את הקלף שלהם בדמות מסמך המהוה את קובץ האידיאלים שלהם - האמנה הפלסטינית: בה מוגדרים היהודים רק כדת ולכן אינם ראויים כלל למדינה משלהם.
באמנה בולטת התביעה שלפלשתינים הזכות לשחרר את ארצם כולה. הפלשתינים תובעים שישראל תכיר בהם כעם וכצד בסכסוך. את הפלשתינים מייצג כיום יאסר ערפאת ונוטות אחריהם עשרות מדינות המסתנורות מהנפט הערבי הנוצץ. בודדים ומיותמים (כמעט) עומדים אנו מאידך, ושולפים אל זירת הסכסוך את היצירה הרוחנית הנעלה ביותר של ישראל והיא מורשת העבר של עמנו - התנ"ך. התנ"ך מהוה את היסוד האיתן אשר עליו מושתתים עקרונותיה המדיניים והמוסריים של מדינת ישראל וממנו מתפתחת עמדתה בענין הסכסוך, ותמציתה היא שבישראל חייבת לקום מדינה יהודית אשר יקרא שמה- ישראל, על סמך הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים: לך אתננה ולזרעך..." ואילו הערבים ישבו בה בחזקת מיעוט וכשווי זכויות לחלוטין. אנו בניגוד לפלשתינים דורשים מדינה חד לאומית ולא דו לאומית. לצד ימיננו עומדות אך מדינות ספורות, שם אין לנו את הכלים הדרושים למשיכה, מלבד הצדק שלא תמיד מתפתים אחריו. בסכסוך מעין זה דרוש אל אחד שיגשר ויציג לעולם את שתי העמדות, ואחד כזה מצאנו בדמות הנרי קיסינג'ר - המדינאי האמריקני הזה, בעל נטיות מובהקות לשלום, מנסה למצוא את הנוסחה הפלאית שתוצאתה תהיה שלום בר קימא בין שני הצדדים. ניתן לראותו מתרוצץ בין שני העולמות: הכל קודש למטרה הנעלה - הנחלת פשרה.
מתי תחול הפשרה המקווה, אם בכלל, קשה מאוד לחזות.
דני זילבר / כיתה ח'1