מבצע 'יבוסי' של חטיבת 'הראל', התקיים בין ה- 22.4.48 ל- 1.5.48 ונועד לטיהור ירושלים ומרחבה, באמצעות כיבוש עמדות מפתח בעיר והשתלטות עליהן לקראת פינוי הכוחות הבריטיים. מטרותיו העיקריות:
א. כיבוש נבי-סמואל ויצירת שטח עברי רצוף מצפון-מערב לעיר לשם פתיחת הדרך לנווה-יעקב ולעטרות.
ב. פריצת הדרך להר-הצופים המנותק, עם כיבוש שייח'-ג'ראח.
ג. יצירת רציפות עם מקור-חיים והשכונות הדרומיות, בכיבוש שכונת קטמון הערבית.
הצורך במבצע התעורר בעקבות דרישת מפקד ירושלים דוד שאלתיאל, שהדגיש בפני ייגאל ידין (הרמטכ”ל בפועל) את הצורך להחיש כוחות מאומנים לעיר, כדי להקדים את הערבים בתפיסת האזורים והמיבנים שהבריטים התכוונו לפנות. כמו-כן חשש שאלתיאל כי הכוח המצוי בעיר לא יצליח להגן עליה מפני הכוחות הערביים החמושים שזרמו לשכונות הצפוניות. הפיקוד העליון קיבל את גישתו והעדיף להפסיק את מבצע 'הראל', ולהעלות את כוח 'הראל' לעיר, לביצוע משימות ההשתלטות.
המטכ"ל העמיד לרשות המבצע את החטיבות 'הראל' ו'עציוני'. במהלך ההכנות התעוררו חילוקי-דעות בשאלות כגון איזו מהחטיבות תהיה המובילה ואיזו תהיה כפופה לה, ומי יהיה המפקד הבכיר. לפיכך, הוקמה מיפקדת-על, בראשות יצחק שדה, ולראש-המטה נקבע דוד שאלתיאל. שדה השתדל לבסס את כל הפעולות במבצע על חטיבת הראל ובפועל שימש שלום עשת כעוזרו הראשי.