אלבום תמונות
קשה לי מאד לכתוב על בני אשר אינו אתנו, בני היקר חיים ו.. כשמו , כן היה, כולו חיים, יזמה, יצירה ומרץ!
איך אוכל לכתוב על בני האחד, בלי להזכר ולכתב על אחיו היקר - עדין הנפש יצחק ז"ל.
הם אהבו זה את זה: בחייהם ובמותם לא נפרדו. רק חמישה שבועות הפרידו ביניהם!
במות עליו אחיו, נחמנו חיים באמרו: מה אפשר לעשות? במלחמה נופלים הרבה ורבים עוד יפלו! אין ברירה הורי, צריך להלחם ולנצח! כשבקשתיו שישאר עמנו אחר נפול אחיו, אמר לי:"איך אפשר לשבת בבית כשאחד מאתנו הלוחמים יכול להציל רבים!"
עוברות נכחי שנות ילדותו של חיים, כשהוא מלא מרץ במשחקיו, פעיל בין חבריו, ונכסף אף הוא להיות איש "התנועה" כאחיו. במכתב כותב הוא בילדותו לאחיו "בהכשרה": נתקבלתי לתנועה. מה גדולה שמחתי להיות חניך "המחנות העולים". עובד אני ימים שלמים בצריף, משתתף בכל הפעולות, פעיל בחוג ובשכבה.
כבר בנערותו אהב לעבוד. ימים תמימים היה מבלה בצריף "התנועה" - כאחראי לעבוד החלקה הנתונה לרשותם, כשהוא רוקם את מסכת חייו, לקראת חיים של עבודת אדמה!
זוכרני, הופעה ספורטיבית "בבית הפועל" כשחיים הקטן זוכה לתשואות הקהל, בבימו תרגילי ספורט, ולבי מלא גאוה על בני הזריז. זכורני את תקופת המעבר מהתנועה להכשרה. כמה הצטער על אשר לא רצו לקבלו להכשרה מפאת גילו הצעיר.
באין ברירה התקבל לעבוד במסגריה. תפס במהרה את המקצוע והיה אחד הפועלים הטובים. תמיד היה טוען: אין אני רוצה שבעל המסגריה ינצלני, רצוני לעבוד בקיבוץ, שם אהיה לעזר יותר.
בינתיים, הגיע הזמן המאושר ויצא להכשרה במעוז, שם היה רועה את הצאן בשדה. חיכיתי לו על יד השער והנה רואה אני את חיים, נער גבוה וחביב רוכב על החמור והעדר אחריו.
הוא קבלני בחביבות, הכניסני לדיר ועיני עוקבות אחר מלאכתו בזריזות מפליאה חלק את הירק וחלב את הכבשים. כשליונו עם בקר למכונית, הוזעקו לפתע חברי המשק לשדה להניס גנבים ערבים. הוא עזבנו, תפס מקל, ורץ לעזרה מבלי להפרד. כך היה חיים, וסלחתי לו...
לא, לא מת בני היקר בשבילי! רואה אני אותו תמיד כשהוא נכנס הביתה, עומד לרגע על יד הדלת ובת צחוק על שפתיו ושלום לבבי על פיו. תמיד עיף, אבל שמח ועליז.
אני רואהו בשדות, בעמקים. על ראשי ההרים - נלחם עם חילי ישראל, מסתער בראש אנשיו ומנצח!
זכר בני הגבור, הישר והנאמן לא ימוש מעיני לעד!
אבא
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח