בשנת 1955 עלה אלי, הבן הבכור, עם משפחתו לארץ, ממרוקו. שישה חודשים ראשונים התגוררה המשפחה במעברה, בקירבת כפר-מנחם, אחרי-כן השתקעה בחיפה. אלי למד בביה"ס היסודי "בית יצחק" ובביה"ס התיכון המקצועי על שם "שפרינצק", שבו סיים בהצלחה את לימוד מקצוע המסגרות (1.7.64).
בנובמבר 1964 התגייס לצה"ל. בינואר 1965 עבר קורס מכונאי שרמן, באוגוסט עבר קורס מכונאי קמינס ובספטמבר 1969 עבר קורס בוחני שדה רק"ם. באפריל 1967 השתחרר עם המלצות טובות. חודשיים לאחר שחרורו פרצה מלחמת ששת הימים. אלי לא נקרא להתייצב, הלך בעצמו אל קצין-העיר בבקשה לגייסו. בקשתו נדחתה בטענה כי אם יזדקקו לו - הוא ייקרא. עם סיום המלחמה גוייס אלי עם אנשי יחידתו לצורך איסוף שלל מצרי ותיקון טנקים פגועים בסיני. באוקטובר 1967 החליט אלי להתגייס לשירות קבע בצה"ל, וכך קשר את גורלו עם צה"ל.
ב-1971 נשא לאשה את ציונה ויחד עימה עבר לגור בקרית-מוצקין, שם נולד בנם אופיר.
בפברואר 1973 סיים קורס קצינים בחיל-חימוש וקיבל דרגת סגן-מישנה. בראש-השנה הסב עם בני משפחתו אל השולחן לחוג את החג. משפרצה מלחמת יום הכיפורים לא נקרא אלי להתייצב, אולם נחפז לארוז את חפציו ולנסוע ליחידתו. תפקידו היה - קצין חימוש. היה בן נאמן להוריו, בעל אוהב לאשתו ואב מסור לילדו. היה ידוע כבעל תבונת כפיים, חרוץ, בעל לב טוב ובעל רגש אחריות. היה חובב ספורט ומתאמן בהרמת משקלות. כן עסק בפיתוח תמונות.
אלי היה גבר נאה וחסון, סתפקן מטבעו ואדם השמח בחלקו. היה מסור וקשור מאוד לבני משפחתו, שאותם אהב בכל ליבו. כבן הבכור היה שמור לו מקום מיוחד בלב הוריו, אחיו ואחיותיו, שהירבו להיוועץ בו. עצותיו היו קולעות ומועילות תמיד.
בן 26 היה בנופלו.
(מתוך הספר "ברקים ברמה" - סיפור חייהם ונפילתם של 22 חיילים ומפקדים של גדוד "ברק" במלחמת יום הכיפורים ואחריה)