טוב לב, זוג כנפיים וחיוך תמידי- מצדיעים למלאכים...לנמרים!
בחניה של בית העלמין בפתח תקווה, אני רמ"ד לוחמה, הצוות שלי משוחרר כבר כמה שנים, וגם הצוות שעליו פיקדתי כבר ב'חוץ'
מתרגש לראות את כל משפחת הנמר המעופף שהגיעו, בוגרי כל השנים, כל המחזורים ללוות נמרים בדרכם האחרונה. בלי היכרות מקדימה, פשוט כי ככה זה משפחה
דרך ההספדים, דרך ההתלחששויות אני מחבר פרט לפרט על שלושת המופלאים ועל הלילה האחרון שלהם איתנו.
תדריך מהסמ"פ בחניה של הוותיקה, ויוצאים לנסיעה שעוד כל כך הרבה ידובר בה. משרגא לשכם.
רעש, של האמרים. רוח בלב ועל הפנים לקראת התקופה החדשה שמחכה לצוות
רעש
עצירה ביקנעם, בר מוצא את הדקה לשלוח הודעה לאמא - תמונת מצב ו"אתקשר אחר כך". כבר שלוש שנים שהוא דואג לה. ילד דואג לאמא. מאיפה הכוחות?
אבא של בר נפטר שנתיים לפני שבר מתגייס, לקרבי. לגולני. לסיירת גולני. צוות חוד. קלע חוד.
מאיפה שאבה רותי האלמנה את הכוחות לשלוח בן לשירות קרבי? מאיפה שאב בר, יתום מאב, את הכוחות לשירות?
וכשאמא תתקשר אליו מודאגת לשטח 100 ב15 דקות טלפון של יום שלישי- הוא יענה קבוע "קשה אבל כיף."
הנסיעה על כביש 6 נכנסת כבר לחושך, מסיכות פנים ומשקפי מגן על העיניים, מזדחלים בנתיב הימני את הדרך לשכם. שטו שר כדי להעביר את הזמן ולהצחיק את הצוות, אורות חזקים, רעש של בלימה, ברזל נתקע בברזל, שטו נהרג במקום.
יומיים לפני התאונה הוא ניגש לאליהו ומודיע לו- "החלטתי, אני יוצא למ"כים"!
שטו שעלה מאתיופיה, כותב ביומן שיפתחו אחרי מותו על הקושי לחיות בחברה שהגזענות עדיין קיימת בה, ועל היחס לעולים מאתיופיה בחברה הישראלית- ובעיקר איך הוא לא מוכן בשום אופן שזה יהיה תקרת זכוכית עבורו וזה לא יעצור אותו מהגשמת חלומות. מאיפה הכוחות? לחשוב ככה לכתוב ככה בגיל צעיר את המשפט המפורסם, שכתוב על קברו ומלווה צעירים רבים "תמיד תהיה חזק יותר מהתירוץ שלך"
כוחות הפינוי יגיעו לקבוע את מותם של שטו ובר. כוחות הפינוי מגיעים לשילה להתחיל טיפול. שילה נפצע קשה, כנראה קשה מאד. ברדיו הוא מוגדר "נפצע אנושות", אבל הוא בהכרה, הוא גם מדבר. בבגרות, בצלילות. באצילות.
חזרה לפתח תקווה. השמש מתחילה לשקוע, הצוות נראה לי מפורק לרסיסים מעל הקבר של שילה, אבל גם מחובר מתמיד.
הפארמדיק שהגיע לטפל בפצועים מספיד ומספר על הרגעים האחרונים של שילה. הוא אומר לי "תטפל באחרים קודם, אני בסדר
הפארמדיק יוסיף על המשפט הזה במצב רפואי כזה: "חשבתי שגיבורים זה רק באגדות, אני אומר לכם פגשתי בעיניים שלי גיבורי על!"
מהיכן מצא כוחות לדבר?! מהיכן מצא כוחות אפילו ברגע זה לדאוג לאחר?
וכשהיא לפתע צריכה, שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה, לא תאמין איך הם מופיעים כמו "רקפות בין הסלעים, הפנים היפים של הארץ מתחבאים"
מצדיעים לנמרים!
בר יעקוביאן ז"ל
שטו טאספו ז"ל
שילה סימן טוב ז"ל
כתב אבינועם בן פזי