זו השמש מאז מאירה את ימי
זה הגשם נחפז להרטיב לילותי
זו האש בערה להטה בתוכי
זה הלב הרוגש שהעיר חלומי
זה ברק ואיתו שוב נשמע קול הרעם
זו תפילה נואשה לשלומו, זה הזעם
זה הרגש הצער וזה המכאוב
זה הבוקר האור זה הדמע השְחוֹר
זה שמים כחולים זוּ שקיעה מרהיבה
זה אחרון הצלילים ואתה הנה בָא
זוג ידיים לופתות במרחק נשימה
ועיניים דומעות הכולאות מהומה
בִּנצור הרגעים תשוקתי היא אליךָ?
אל מחוז השירים תוגתם אתהלֵכָה
עד אחרון חיוכַי אשַלָח אַבֳכֶּךָ?
ובִסעוֹר בּי יָמַי לא ימוש זיו פניך
בַּדממה הדקה יִשַמָע הד כולאֵך
ובתוך השתיקה יפרצו מילותיך
ואת סְגוֹר הלְבָד בי דמותך תבַקֵע
מְעִמקי שלוותי חַיוּתךָ משוֵוע
ואתה הצייד ואתה הגואל
ואתה הבוחן את ליבי השואל
ואתה כאן ושם , מצוותו של האל
ואל עומק חיקךָ נשמתי תייחל