האמת היא שנפלה עליי שתיקה, שתיקה גדולה.
אני עומדת מול הגודל הזה והדממה שורה.
מול הגודל הזה של החוסר, החוסר שלך איתנו.
מול הגודל הזה של הכאב הבא עם הידיעה שלא תשוב אלינו.
מול הגודל הזה של הרגשת הפספוס וההחמצה שלך/אותך.
מול הגודל הזה של חוסר הידיעה, חוסר הוודאות.
מול הגודל הזה של אינסופיות הטוב שבך.
מול הגודל הזה של האמת שהייתה מצויה בך.
ועכשיו, אחרי שהברק נעלם והרעם רעם, רק הדממה תופסת את מקומם.
אבל בלי ספק נשארו לנו רסיסי אור מהברק. שובל בהחלט מכובד.
ועכשיו אנחנו מלקטים ומעבדים אותם לאט-לאט, ועל ידי כך שנמשיך לברר ולשכלל את רסיסי האור הללו נהפוך אותם לאינסופיים, לנצחיים.
לנר תמיד שימשיך להאיר את דרכנו ואת דרכם של אחרים.