דברים שנאמרו בהלוויתו של מרום מפי המחנכת בחטיבה העליונה
אני עומדת כאן עם כולם
כשהמלים שנענות לי לרוב
מסרבות לי היום.
מה כבר ניתן לומר. אם רק
לפני שלושה-עשר חדשים הרי
סיכמנו
שתשמור על עצמך
עוד לא ידענו אז אם תצליח לשכנע.
שם, בבקום, שגולני
כמו יאיר
זה החייל שלך.
אתה הצלחת, אבל
אנחנו לא יכולנו לשמור
עליך.
מרום בשבילי הוא תלמיד
שכל מורה חולם שיהיה לו.
לא תלמיד, מין ניצן מיוחד
ניצן בכיתה יוד
שמתעקש, בלי חשבון, על דרכו שלו,
שמתעלם מתורתך ומפתיע בידיעתה,
פרח מיוחד בין פרחים
שהולך ומגביה
תרתי משמע.
ובי"א ובי"ב נפתחים בו בזה אחר זה
עלים ופרחים עוד ועוד ועוד.
מרום הוא תלמיד - אדם שכל מורה
חולם שיפגוש.
בחלקי נפלה הזכות
לעמוד מול היושר של מרום
לקרוא בכתיבה העצמאית שלו
לחוות את אהבתו לכלבים,
לדבר על ספרים ואנשים,
להתפעם מהתעניינותו בטבע, באיכות הסביבה, בארצות רחוקות, בקולנוע.
לדבר איתו בטלפון - בחופשים, עד הגיוס ואחריו -
ולשמוע: "את יודעת, החטא ועונשו של דוסטויבסקי, הוא באמת ספר חשוב ללמוד אותו".
לכל איש יש שם.
כתבה המשוררת זלדה
שם שנתנו לו אביו ואמו
ולך ניתן - מרום, לזכר סבתא מרים מאביגדור;
ואתה
מלאת את השם המיוחד שלך
בקסם
ביופי, בחיוך, ברום קומתך.
לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתנה לו כמיהתו
ונתנה לו אהבתו.
לאן נוליך את כמיהתך
לנסוע ולנסוע אחרי הצבא?
ומה עם האהבה שכה ידעת להשפיע?
מה יהיה איתה?
עכשיו
אנחנו עומדים כאן מסביב
בעיקר עם מילים
ורק בהן נותכל להתחנן
"כח את כל אשר תקח...
שוב אם רק תוכל לשוב
ולא חשוב אם אור של קיץ הוא או יום
אחד גשום
הארנים שלנו ילחשו: קצת מאוחר עכשיו
אולי חשוך
אבל, תשוב אם רק תוכל לשוב".
באהבה
נאוה תמיר