אלבום תמונות
ב"מלחמת ההתשה הקטנה" בקיץ 1981 הפעיל פיקוד הצפון עוצמת אש גדולה הן בהפצצות חיל- האוויר והן בהפגזות ארטילריות של כוחות הפיקוד במגמה לשתק את הפגזות המחבלים. אלא שהפגזת התותחים והקטיושות של ארגוני המחבלים מצפון לנהר הליטאני לא פסקה, והסבל הרב,שנגרם לתושבי נהרייה, קריית- שמונה ועשרות יישובים אחרים בגליל, בשהייה ממושכת במקלטים, חיזק את ההנחה אצל מקבלי ההחלטות בדרג המדיני והצבאי, כי רק במבצע צבאי- יבשתי רב היקף יש סיכוי להרוס את תשתית המחבלים בדרום לבנון, לפגוע בהם ובבסיסיהם ולהרחיק את אש הקטיושות מעבר לטווח "הקשת הארטילרית".
בחורף תשמ"ב - 1982 כבר הושלמו ההכנות המבצעיות והלוגיסטיות למבצע יבשתי גדול ומורכב ע"פ תוכנית "אורנים", וגם לוחמי חטיבת גולני למן המח"ט אל"מ ארווין לביא ועד אחרון הלוחמים, התכוננו בתכנון, בתדריך וב"תרגול על מודל" לקראת האפשרות כי יתקבל האישור לביצוע הפעולה. במקביל התאמנו שוב ושוב לוחמי הסיירת ופלוגת ההנדסה לקראת פעולה לכיבוש מבצר הבופור, מעוז המחבלים.
תוכנית "אורנים" שהוצגה ע"י האלוף אמיר דרורי, אלוף פיקוד צפון, בפני המטה הכללי, הביאה בחשבון את הקשיים הרבים הנובעים מאופייה המיוחד של זירת הקרב ואופיו המיוחד של האויב. בשלושת צירי הפעולה העיקריים- ציר החוף (הגזרה המערבית), דרך צור וצידון, בציר המרכזי (הגזרה המרכזית) דרך נבטייה וג'זין, ובציר המזרחי (הגזרה המזרחית) מעמק עיון לבקעא, היו צפוים קשיי תנועה וקשיים לוגיסטיים רבים. כנגד 15,000 המחבלים המפוזרים בדרום לבנון הפעיל צה"ל סד"כ גדול במיוחד עם כל מרכיבי חילות השדה ובשיתוף פעולה מלא עם חילות האוויר והים. השטח הבנוי בגזרה המערבית, השטח ההררי הקשה לתנועה בגזרה המרכזית והרצון להימנע מהיתקלות בצבא הסורי בגזרה המזרחית, יצרו מלכתחילה תנאים על לחימת כוח גדול מנויד בעל עוצמת אש גדולה, מה עוד שכל אזור הלחימה של דרום לבנון היה מאוכלס ע"י רבבות אזרחים לבנונים. ברשות המחבלים היו כ-100 טנקים, 150 שריוניות ונגמ"שים, 200 משגרי נ"ט, 200 קני נ"מ ו-120 מטל"רים רבי-קנים (קטיושות).