אלבום תמונות
בס"ד
לזכרו של סמ"ר גדי עזרא ז"ל
"אהובה שלי אני מרגיש שמצד אחד אין דבר שאני רוצה בעולם יותר מלהיות איתך, לאהוב אותך ולהקים איתך בית ומשפחה, אבל מצד שני אין דבר שאני רוצה יותר מלצאת למבצע הזה ולהכות את הנבלים האלה מכה כזו גדולה כדי שלא יחשבו אפילו לעשות פיגוע או אירוע חבלני ויקחו בחשבון שכל פעם שיעשו זאת נכה אותם במקום הכי כואב שיכול להיות ונהיה מוכנים לשלם את המחיר. אני מוכן להיות המחיר הזה... והצער היחיד שלי הוא העובדה שאת תצטערי... "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד" הכל לטובה גם זה, אני מבטיח לך שאיפה שאני נמצא זהו המקום הנפלא ביותר שקיים, אני לא סובל ולא מצטער, הצער היחיד שלי הוא על הצער שייגרם למי שנשאר - לך למשפחה ולחברים. תפיצי את הבשורה יקרה: "אין יאוש - תמיד להיות בשמחה" זה מה שאני מבקש ממך גם אם זה קשה..."
(מתוך מכתבו האחרון של גדי לחברתו גלית)
הדברים למעלה לקוחים מהמכתב האחרון שכתב לחברתו גלית, סמ"ר גדי עזרא ז"ל, שנהרג באסרו חג בג'נין. הרבה השוואות נעשו במהלך השבעה, בין גדי לאישים בתולדות ישראל. שתי השוואות שבלטו במיוחד הן לדוד המלך ולרבי עקיבא.
על דוד המלך נאמר: "הוא עדינו העצני כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ..." (מסכת מועד קטן ט"ז:) כשגדי ישב בישיבה ועסק בתורה לא היה עדין ורגיש ממנו. תמיד דאג לחבריו ולמשפחתו. בהלוויה סיפר חברו הטוב קובי דניאלי, שבסיום טקס מסע הכומתה של גדי, לאחר שכל חבריו הלכו לאכול מהצ'ופרים של ההורים, גדי התרוצץ שעה ארוכה ודאג שגם לחיילים הבודדים יהיה מי שיצ'פר אותם וייתן להם תחושה טובה.
גדי למד בישיבת בנ"ע ע"ש האדר"ת בבת-ים ולאחר מכן בישיבה הגבוהה 'אור עציון'. חבריו מספרים שבישיבה לא היה איש חסד גדול יותר ממנו. במהלך השבעה נתגלתה התעודה של גדי מסיום גן חובה, שם הגננת כותבת לו: "המשך לדאוג לחבריך". כבר אז גדי תמך ועזר לכל מי שרק ביקש והכל בעדינות ומתוך שמחה אמיתית. הוא היה איש גדול מימדים, אבל ככל שהתקרבו אליו יותר גילו שהגדולה האמיתית שלו היא בליבו הענק וברצון האדיר שלו לתת ולתרום לכל אחד, בכל שעה ובכל מקום.
כדוד המלך נעים זמירות ישראל גם גדי אהב מאוד לשיר ולנגן. החלילית של גדי היתה מפורסמת בכל מקום. אפילו מתוך שכרות בפורים גדי היה צמוד לחלילית וניגן את ניגון נשמתו. בחתונות של חבריו לא היה שמח ממנו, עד כדי כך שבסרטי הוידאו של חתונות חבריו הוא בולט בשמחה ובריקודים. רק לשמח ולתת לאחרים, זו היתה מהותו ורצונו. כמה מהנזקקים שגדי עזר להם בקשו בשבועיים האחרונים את הטלפון שלו מכיוון שהם התגעגעו אליו.
גם בשירותו הצבאי לא איבד גדי את רגישותו ועדינותו, אלא הביא את העדינות שלו לשיאים שהפתיעו את כל הסובבים אותו. עדינותו הרבה לא הפריעה לו ללחום, הוא לחם במקומות הכי מסוכנים וללא חת. כל פעם שצה"ל ערך מבצע מיוחד ידעת שגדי יהיה שם. לא פעם נפגשנו עם חברים ממחלקתו שסיפרו שתמיד הוא היה בקו הראשון ולחם באומץ ובגבורה. כשגדי עמד להתגייס היה לו ברור שהוא יעשה שלוש שנים בצבא כמו כל חייל. המחשבה שהתרומה שלו לעם ישראל תהיה פחותה ממישהו פשוט לא היתה אפשרית אצלו. כל חייו הוא חשב איך לתרום ואיך לתת לכולם: למשפחה, לחברים ואפילו לאנשים שהוא כלל לא הכיר.
ובזה הוא מתקשר להשוואה השניה שנערכה במהלך השבעה, רבים השוו אותו לר' עקיבא. על רבי עקיבא כותב הראי"ה קוק זצ"ל שהיו בו שלוש האהבות המשלימות את האדם. אהבה לתורה, אהבה לעם ואהבה לקב"ה. גם אצל גדי היו בו שלוש האהבות הללו. גדי אהב תורה. בתיקו נמצאו, מעבר לציוד האישי ההכרחי, קלטות רבות של שיעורים שונים ומגוונים. וכשנהרג נמצאו בכיסו ספר 'אורות התשובה' וברכון. זה היה גדי. בכל מקום שהלך לקח איתו ספר, שאם יהיה לו זמן פנוי ילמד בו משהו.
לגדי היתה אהבת ישראל מיוחדת במינה, הוא אהב כל יהודי באשר הוא. לאחר הבחירות בתשנ"ט כאשר נבחר אהוד ברק לראשות הממשלה, גדי, למרות שבמהלך הבחירות פעל רבות לבחירתו של נתניהו, תלה את תמונתו של ברק באומרו שזהו ראש הממשלה של עם ישראל ומתוך כך זהו ראש הממשלה שלנו וצריך לאהוב אותו ולכבד אותו, גם אם איננו מסכימים לדעותיו. כזה היה גדי, אהב כל יהודי ונתן ביטוי לאהבה הזאת. רבים מחבריו זוכרים את החיבוק האוהב שלו והחיוך התמידי.
גם באהבה השלישית, האהבה לקב"ה, הוא הצטיין. מי שקרא את המכתב אותו כתב לחברתו כחודש לפני מותו רואה אהבה עצומה לקב"ה וקבלת הדין עליו "אני מוכן להיות המחיר הזה..." הוא כותב. גדי היה איש אמונה בכל דרכיו. תמיד שם שמים היה שגור על פיו ותמיד דאג לקיים את ההלכה על כל פרטיה ודקדוקיה. בצום גדליה האחרון בשעה שתיים בצהריים התקשר גדי לרבו, הרב יעקב רוז'ה, ושאל אותו האם מותר לו לשבור את הצום כדי שיוכל להלחם טוב יותר. אלו היו השאלות שלו אל רבותיו.
עוד תכונה של רבי עקיבא היא התכונה שמסופרת בגמרא בסוף מכות: "שוב פעם אחת היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים, קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו, מפני מה אתה מצחק. אמר להם, מפני מה אתם בוכים. אמרו לו, מקום שכתוב בו 'והזר הקרב יומת' ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה. אמר להן, לכך אני מצחק, דכתיב: 'ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו', וכי מה ענין אוריה אצל זכריה, אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני. אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב 'לכן בגללכם ציון שדה תחרש' וגו', בזכריה כתיב 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים', עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה. אמרו לו, עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו" (מסכת מכות כ"ד:)
החיוך של גדי היה לשם דבר. כל מי שהכיר אותו נזכר דבר ראשון בחיוך שלו חיוך שנתן הרגשה לכולם שלא משנה מה יקרה, בסופו של דבר יהיה טוב וצריך רק להתאזר בסבלנות. הבשורה אותה ביקש גדי להפיץ היא "אין ייאוש - תמיד להיות בשמחה". כמו רבי עקיבא לפניו שראה מתוך החורבן והשכול את הפריחה העתידית ואת הגאולה, כך גדי מתוך כל המצבים הקשים ביותר ראה בעיניו את הפריחה המחודשת של עם ישראל בארצו ובעיני רוחו ראה את הגאולה המתרחשת והולכת. הוא היה בין המבינים הגדולים של תורת ארץ ישראל ודאג מאוד שדברים אלו יועברו הלאה לדורות הבאים. בבני עקיבא, בישיבה, בכל מקום - גדי היה תמיד המנחה והמוביל. כל תרומה שיכול היה לתרום - תרם וכל זה מתוך פשטות אמיתית ושמחה גדולה.
גדי היה דמות חינוכית במלוא מובן המילה. אחיו יוסי שהוא עצמו מורה ואשתו היא גננת סיפר במהלך השבעה, שבכל שאלה של השקפה, אמונה והלכה שהיתה מתעוררת אצלם הם היו מתייעצים בגדי. לדוגמה: כשרצתה ללמד בגן את "מודה אני" כשהגיעה למשפט "בחמלה רבה - אמונתך" התלבטה איך להסביר לילדים מה המילה "אמונתך". הפתרון הגיע מגדי שהסביר שפירוש "אמונתך" הוא שהקב"ה מאמין בך ובכל יום הוא נותן לך חיים על מנת שתעשה טוב, ולמרות שאתמול עשית טעויות הקב"ה בכל זאת מאמין בך ונותן לך הזדמנות לעשות טוב היום, ולכן אומרים את תפילה זו כל בוקר.
וזה בעצם גדי, כל חייו הוקדשו למטרה הזו של עשיית טוב בכל הזדמנות ולכל אדם באשר הוא. כשהציגו אותו בפני אנשים שלא הכיר, היו חבריו מתארים אותו כ"האיש והאגדה" והרבה אנשים אמרו שלקבל חיבוק אחד מגדי שווה הרבה יותר מהרבה מילים של אנשים אחרים.
בקשתו האחרונה של גדי היתה להפיץ את הבשורה ולעורר את הרבים לדבריו. ואכן במהלך השבעה התקשרו אנשים רבים שלא שמעו עליו מעולם ואמרו שמכתבו של גדי שפורסם בחלקו בעיתונות הארצית, ריגש אותם עד דמעות.
קצרה היריעה מלספר את קורות חייו של גד ולשרטט מעט מאישיותו המיוחדת. ובכל זאת ניסינו לתת מושג כללי בלבד על אישיותו של האיש המיוחד הזה שחי חיים של קידוש ה' במלוא מובן המילה ובסופו נהרג על קידוש ה'. יהי זכרו ברוך.