במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נהגנו לקרוא לו מוטי והוא היה אחד מלוחמינו המעולים. תקופת הכשרתו בצבא עשתה אותו לא רק ללוחם מצוין, אלא גם למנהיגם ולמדריכם של חבריו. מוטי היה חביב ושקט. אך עובדה זאת לא סתרה את יכולת המנהיגות הטבעית שהייתה בו. בכל תרגיל, בכל הזדמנות, גילה מוטי אחד מכישרונותיו הרבים. תמיד שאף להשיג את הטוב ביותר, ואם אפשר - את המושלם. עם נפילתו איבדנו את אחד מטובי לוחמינו, ורעיו אבדו את הטוב שבחברים".