לזכר בננו היקר אברמי ז"ל
אברמי בננו, צעיר הבנים, נולד ברביעי במאי 1949 (ה' באייר במלאת שנה לעצמאות ישראל בכל פינת ישוב עברי, חגגואת החג ברב פאר והדר. אנו, הוריו ושני אחיו חגגנו חג כפול, חג הולדת הבן היקר. לעתיד כשגדל, היה גאה בזה שזכה להולד ביום זה.
קרן האור שבקע בביתנו ביום היולדו , ליוה אותנו משך כל תקופת חייו הקצרים. צחוקו הנעים שהופיע עם ראשית התפתחותו השרה עלינו חגיגיות בעבודת יום יום. במסגרת של חיי הכפר השקטים והמגוונים בכל מיני צורות, במשק המעורב, בחי בצומח, בשדות המוריקים, בנוף היפה ובחברה גדל אברמי ז"ל והתחשל, קנה דעת ורכש אהבה רבה לכל שמסביב, לב חם וער פעם בו, ומסיורת לאין ערוך להוריו.
בטיוליו הרבים עם חבריו ועמנו הכיר לדעת את סביבתה של המושבה על כל שלוחותיה, הפנה תשומת לב לפרחים היפים, לחיות הבר מסביב, לצפרי החן ולציוצן ולדרכי חייהם. אהבה רבה היתה מקננת בליבו למשק החי בחצרנו, בעיקר לולדות ולאפרוחים הקטנים. פעם בטא זאת באמרו: יפה ביותר לראות פרה בהמלטה מאשר הצגת קולנוע. אש אהבה גדולה פעמה בו, לפלאי היצירה מסביב. אנו הוריו חשנו כל זאת, הוקרנו אותו והשתדלנו למלא אחר מרבית מבוקשו.
בימי לימודיו בבית ספר ביבנאל וכן בהמשכו בבית ספר תיכון בטבריה, הנחיל לנו הרבה נחת בשקדנותו במרצו ובאפיו הטוב, שתף אותנו בכל הקשור בבעיות מקצועות הלימודים, ואנו נסייע בידו להגיע למטרה הנכספת.
הוא קנה לו חברים וחברות וידידים רבים שאהבוהו וכבדו אותו.
אברמי ז"ל היה מחונן בכשרון מוסיקלי, ידע לתת את קולו בשיר ערב ונעים, בימי חגים ושבתות הגביר את שמחת החג בשירה ובזמר. שני כלי נגינה רכש לעצמו, חליל ומלודיקה, לעת ערב היה יוצא למרפסת הבית ומנגן. הד הנגינה נשמע למרחקים הודות לשקט הקיים בכפר, אנו האזנו ורוינו נחת.
בגמר הלימודים בבית ספר תיכון, הגיע זמנו לשרת בצה"ל, היו לו תכניות ענפות להמשך הלימודים אחרי הצבא, אך בינתיים הניח תכניות אלו לקרן זוית וכל מחשבותיו היו נתונות לרוח אחרת, רוח של שרות בצה"ל, שרות לעם ולמולדת.
בהיותו באחד מאמוני הגדנ"ע האחרונים, הוא כותב בקטע של מאמר:
"אמוני הגדנ"ע הציבו לפני כמה אמיתות בטחוניות שלא ידעתי אותן עד כה, ראיתי את הגבול שהיה קרוב מאד מכל צד שפניתי שביל הפטרולים המסוכן הזכיר לי את הפגיעות והאבידות שהיו לנו. מעולם לא הרגשתי רגש של השתתפות וחובת השתתפות במלחמתם של הנופלים כמו בימים אלו, כשעמדתי מול שביל זה.
ידעתי כי שבילים רבים כאלה ישנם עם המדינות העוינות לנו וכל אחד מסוכן מחברו, נוכחתי כי האמונים רב ערכם ורב צרכם לנו.
למדתי על המתרחש בתחום הבטחוני של מדינתנו, שהיה רחוק ממני מבחינה מעשית ואף ראיתיו תמיד באור הלא נכון, עד פגעי בו פנים אל פנים".
ברוח זו התגייס לצבא, והעמיד עצמו בין שורות החיילים המהוים חומה חיה סביב אדמת המולדת והעם בישראל. מדי פעם בפעם היה מפתיע אותנו בבקורי פתע, כי ידע את שמחתנו הרבה לראותו בריא ושלם.
עתים היה מביא עמו גם חברים כאורחים נוספים לביתנו, "ביתו החם" כפי שכנה זאת באחד ממכתביו.
אך לפתע , באחד הלילות נתבשרנו את בשורת איוב המחרידה, גם הוא בין נופלים באחד משבילי הפטרולים ברמת הגולן.
קרן האור שהיתה בביתנו כבתה לנצח והבית התרוקן מיופיו.. בלבינו נשארה חרוטה לעד דמותו האצילה והיפה, קומתו הזקופה והנפש הטובה.
ההורים, מרים ואלימלך.