צבי, או כמו שכינו אותו - צבי'שן - בא אלינו בעודו נער. לפני כן היה בחיפה. גדל הנער, סיים את חוק לימודיו במקום - והמשיך ללמוד בבית-הספר המקצועי ע"ש טיץ ביגור. גם שם לא איבד את תכונותיו התרומיות.
בגומרו את לימודיו, חזר הביתה ושרת בחיל הנוטרים. התקרבו ימי "הענינים", ואותו צבי ממשיך לשרת בחיל הנוטרים, שעסק אז בהבטחת התחבורה. באותו יום, כשנפל מנחמקה שמושקין ז"ל, נפצע גם צבי ברגלו, שכב כמה זמן בבית-החולים - וחזר לתפקידו.
בקום הצבא שרת בחטיבת גולני, ובה המשיך עד יומו האחרון. גם שם היה אהוב על כל חבריו ומיודעיו. בימים הקשים של הנגב, כשהיינו נפגשים אתו, היה שואל תמיד: "מה חסר? מה להביא לכם, חברה?" אחרי כיבוש הנגב חזר לצפון, קרוב לבית.
הנה מתקרב מועד שחרורו, ומחכים לו בכליון עינים. רוב החברה כבר בבית. הגיע הזמן להסתדר בחיים האזרחיים. וממש בימים האחרונים לפני שחרורו, בחוזרו למחנה אחרי בילוי השבת בבית, ארעה תאונה מחרידה - וצבי איננו...
זכרו ישאר עמנו לעד!
חבר