טבילת אש ראשונה
התקפת הנגד של הערבים על הכפר סג'רה, שכבשנו בהסתערות עם שחר, היתה בעצם תוקפה. השעה היתה קרובה לתשע, כשנכבשו מידינו עמדות חשובות מצד טורען וכפר כנה. החילים היו עיפים וצמאים. הסתערות על כפר מבוצר ומוגן, אחר ליל הליכה מיגעת, אינה מן הדברים הקלים. הפקודה היתה להחזיק בכפר עד שתתקבל פקודת הנסיגה ממטה הגדוד. התחמושת הלכה ואזלה; חלק מהנשק הופעל, מסיבה זו, רק לסירוגין. תחת לחץ המצב התכוננתי להודיע על נסיגה. ברגע זה הופיע לפני דני, משולהב ומלא מרץ, ובשורה בפיו: "גילינו למטה בכפר חדר מלא כדורים, להביא לך?" בלי לחכות לסיום הוראותי חזר דני לכפר. חששתי; הדרך גלויה לאש האויב והמשא כבד. האם יוכל דני לעמוד בזה? חששותי לא ארכו. כעבור זמן קצר הופיע דני עם עוד חבר, כשעל גבם מטען רציני של תחמושת. התקפת האויב נשברה. ביצענו את המשימה במלואה - וחלקו של דני רב כזה.
דני, נער צעיר וחסון, היתה זו לו טבילת אש ראשונה.
עמוס מוקדי