בילדותו, היה אלי מפונק. כבן-זקונים זכה ליחס מיוחד בבית. בתקופת ילדותו היה שובב ככל הילדים ונטל חלק בכל מעשה-שובבות.
מאז ומתמיד היה מוקף חברים רבים. מעולם לא הסתפק בחבר טוב אחד. אהב את חבריו והיה מסור להם בכל נימי נפשו. בתקופת ביה"ס לא התבלט במיוחד. אהב את מקצוע החשמל, שבו בחר. מספר חברו לכיתה: "אלי אהב את המקצועות ההומאניים: תנ"ך, עברית, היסטוריה, ואילו אני אהבתי מתמטיקה ופיסיקה; וכך היינו מחלקים בינינו את שיעורי הבית. זכור לי, שפעם לא הכנתי שיעורים בהיסטוריה והמורה ביקש ממני לקרוא את שיעורי הבית. אלי העביר אלי את מחברתו וממנה קראתי את השיעור, אלא שדבר-מה היה חשוד בעיני המורה והוא ביקש מאלי לקרוא את שיעוריו שלו. אז אמר לו אלי כי הוא לא הכין את השיעור".
אלי היה צנוע מאוד באופיו ולא התבלט, אולם היה אהוד על כולם, הסתדר היטב בעבודה והיה פועל למופת. הוריו של אלי עבדו קשה ודאגו לכל מחסורו.
אלי הירבה לבלות עם חבריו בדיסקוטקים והקדיש תשומת-לב מרובה לצורתו החיצונית. אהב לקנות לעצמו בגדים וכל בגד חדש שקנה הישרה עליו אווירת-חג.
אלי התגייס באיחור של מספר חודשים לעומת יתר חבריו, בני גילו, והדבר חרה לו מאוד. למרות שהיה בעל-מקצוע ביקש לשרת אך ורק ביחידה קרבית, ומשהוצע לו להתגייס ל"גולני" - שמח, וקיבל זאת בברכה.
לאחר טירונות יצא לקורס מ"כים, הדריך מחזור אחד בבא"ח ולאחר-מכן הצטרף לגדוד. משהגיע לגדוד התנהג עם חייליו בקשיחות; ומשהעיר לו חברו הטוב, ששירת יחד עימו באותה מחלקה, כי כאן יש לו עסק עם חבר'ה ותיקים ולא עם טירונים בבא"ח, השיב כי אין זה תירוץ כי יתבטלו והמשיך להחמיר עימם, כדרכו. מספר אותו חבר, אשר הכיר את אלי מילדותו ולאחר-מכן היה החובש במחלקתו:
"אלי הגיע אלינו בלתי מאורגן לחלוטין, לבש את הבגדים שלי והתחלקנו בכסף. הכרתי לו את החבר'ה ולאט-לאט התחיל להרגיש בנוח".
אלי אהב מאוד את היחידה ומעולם לא הצטער על שירותו ב"גולני", למרות שמרבית חבריו הטובים שירתו בשריון.
הצבא שינה את אלי. הוא התבגר ונעשה שקול יותר ורציני יותר.
מספר גיסו: "את אלי הכרתי זמן קצר ביותר אחרי שסיים קורס מ"כים. ומדי הגיעו לחופשה היינו משוחחים והייתי נהנה לשוחח איתו. סיפוריו היו מתובלים תמיד באימרות".
ביום שישי, ה-5 באוקטובר, ראו אותו חבריו בפעם האחרונה. למחרת השכם בבוקר חזר ליחידה. לא רצה להעיר את חבריו ולכן לא נפרד לשלום. ההורים נותרו בהרגשה לא נוחה. גם אחיו המבוגר גוייס.
בליל ה-4 באוקטובר נחרדה האם מחלום שבו ראתה את בנה הצעיר נופל. כשבוע ימים לאחר החלום הגיעה הבשורה המרה.
מספר חברו דוד: "את אלי הכרתי בגיל ארבע, כאשר הגעתי לשכונה. אלי ואני גדלנו כשני אחים. הכל עשינו יחד, ישיבה לאוכל, הליכה לקן או לביה"ס, אלי אהב את החי: גידול תרנגולים וטיפול בחתולים. בביה"ס למדנו בכיתה מקבילה. היינו הולכים ושבים יחד הביתה. בסיום בית-הספר היסודי נפרדו דרכינו. אלי הלך ללמוד בביה"ס "עמל", במגמת חשמל, ואילו אני מכונאות רכב. בתקופת לימודים זו התראינו כל ערב אחרי הלימודים. בכל יום שבת, בעונת הקיץ, היינו הולכים לים ובערב היינו צופים בתוכנית הטלוויזיה "וולט דיסני". גם בימי ראשון או שני, כשאלי התחיל לעבוד בתל-אביב בלוחות חשמל, נהגנו ללכת לים. אלי התגייס שלושה חודשים אחרי (מחזור אוגוסט), אני בשריון ואלי ב"גולני". איני יודע לספר על תקופת שירותו. יצא לנו לראות את אלי ביום שישי בערב, בתום הארוחה המפסקת שלפני הצום. למחרת בבוקר בא אלינו הביתה כדי להיפרד מאיתנו, היינו עדיין ישנים כאשר נכנס, לא רצה להעיר אותנו. נפרד מאמי ב"שלום ולהתראות". זו היתה המלה האחרונה ששמענו ממנו. ב-10.10.73 נפל במילוי תפקידו ברמת-הגולן.
כך נפרדתי מחבר יקר שגדל יחד איתי כאח. הוא נשאר חקוק בזכרוני. צחוקו הרם לא יישמע יותר מתגלגל, לא בביתי ולא בביתו.
חברים
(מתוך הספר "ברקים ברמה" - סיפור חייהם ונפילתם של 22 חיילים ומפקדים של גדוד "ברק" במלחמת יום הכיפורים ואחריה)