אלבום תמונות
חברים אהובים ויקרים
24 שנים חלפו בלי אוריאל בני בכורי שנפל בקרב בלבנון,
24 שנים,ואין שנה דומה לקודמתה,
הכאב לובש ופושט צורה
הצער מוצא לו ביטויים רבים
אבל דבר אחד נשאר כמו שהוא
הרגע ההוא של הנקישה בדלת.
הרגע הזה של מבשרי הבשורה הרעה,
כך
בהפתעה
בתוך חיים רגילים
במשפט קצר אחד
"בנכם נפל הלילה בקרב"
עולמנו קפא.
ומרגע החורבן הזה נבנה עולם חדש.
עם אותם עניים
אותו גוף
אבל כבר לא אותו לב!
הלב חסר פעימת חיים מיוחדת,
פעימת בני אוריאל!
פעימת ההתרגשות מחזרתו הביתה לאחר חודש בסיירת גולני,
דפיקות הלב כששומעים את צעדיו במדרגות היורדות לבית
הנשימה הנעתקת כשהוא עמד ליד הדלת
וקצב הלב המטורף כשנשקתי אותו והרחתי את ריח בני,
24 שנים שהלב ממשיך לפעום
בלי פעימת אוריאל.
והוא ממשיך לפעום בכח אחד, שמפעיל את משאבת הלב כל יום מחדש:
כח הרוח של אוריאל
רוח של אהבת עם ישראל ארץ ישראל ותורת ישראל, רוח אהבת הבריות
רוח החסד והנתינה
רוח שקוראת כל יום מחדש
לקום, להתמודד, ולעשות טוב או כפי שניסח זאת אוריאל בהיותו בכתה א
"אמא אני יכול"
הלב יכול להחסיר את פעימת אוריאל במשך 24 שנים אך גם ליצר פעימות חדשות של בנין, תקווה ועשייה ברוחו
נתכנס ונזכור את רוחו ביום חמישי ז' בכסליו 1.12.22בשעה 15.00 בהר הרצל.
שנתבשר תמיד בבשורות טובות
מרים פרץ וכל בני השפחה