אלבום תמונות
אני מודה לקב"ה שזיכה אותי לחיות במחיצתך 20 שנים. אני שותה בצמא את מה שמספרים החברים ועומדת נדהמת ונרגשת מהסיפורים עליך בגאווה אדירה.
אהבת הארץ, ידיעת מורשת הקרב, ועשיית מעשים בצינעה מתוך אהבת האדם, הארץ והתורה הם רק חלק מהמאפיינים את אישיותך המיוחדת במינה.
אני עוצמת עיניים ורואה את התמונה שלך מסיום המסלול: רגליים שאינן נגמרות, ראש נוגע בשמים, גובה עצום וחיוך תמידי מרוח על הפנים. כך אני מבטיח לך, אבי, אזכור אותך מחייך תמיד.
אבי, יש לי המון מה להגיד לך, אבל אני יודעת שתצחק עלי אם תשמע את הדברים מכיוון שטענת ש"אני פילוסופית מדי". אז דבר אחד אני רוצה להגיד לך, אבי: אני מבטיחה לך בשמי, בשם ערן ובשם ילדיי נופר ושגיא, שלצערי, לא זכו להכיר אותך מספיק, ובשמם של אמא, אבא והאחים - אורה, רוני עדנה ושלומית וכל הדודים והדודות והחברים המקסימים שלך מבני עקיבא שבכל הזדמנו תנמשיך את דרכך, דרך אהבת הארץ, דרך הרגליים, דרך טיולים בשבילים נדחים ויפים, בהרים, מדבריות ובמעיינות נסתרים, גם בשעות לילה מאוחרות (ורק אתה אבי וקומץ חברים מבין אותי עכשיו).
אני נפרדת ממך, אחי היקר, ומאחלת לך שתנוח בשלום על משכבך.
אני יודעת שקיבלת בחייך כל מה שרצית ועשית בחייך כל מה שרצית ונהרגת על קידוש ה' והמולדת בדרך שגם אותה בחרת.
אבי, נהרגת ערב חג השבועות בו קוראים מגילת רות. אמא ביקשה להגיד לך שבמגילת רות לנעמי לקחו את מחלון וכליון, שני בנים, והיא אמרה אל תקראי לי נעמי קראו לי מרה, ולאמא לקחו אותך והיא אומרת מר לי ממוות. אז, אבי, תשמור על אמא ועל אבא במיוחד ותחזק אותנו ותתן לנו כח להמשיך בדרכך.
אני אוהבת אותך
תמי