משה סבן כונה בפי אוהביו וחבריו הרבים שיקו.
בן למשפחה ענפה, ואוהבת.
נולד ב-2 ביוני 1977, אח לשלוש אחיות פני, אתי וסיון. בן לאפרים ותמר ונכד לפנינה ז"ל ומשה סבן, ולאסתר ונעים ז"ל. חבר לכל חבריו, ולשירי. שיקו ניחן בתכונות אנושיות וביופי פנימי וחיצוני כאחד עד כדי עשייתו לשיא בריאת האדם.
אדם שידע להאיר את כל סביבתו רק בנוכחותו, וקסם לכל מכריו.
ילד שבהיותו בין תשע עשרה, נחשב "לגבר" לא רק בעיני חבריו אלא בפני כל מי שנתקל בדרכו, תמיד עזר.
שיקו אהב את המשפחה והחברים, וידע כבוד מהו על כל המשתמע ממנו.
אהב לצפות ולשחק כדורגל, ולאחרונה אף החל לרוץ, אוהד קבוצת בית"ר ירושלים.
שירת בסיירת גולני "אגוז" ושימש חייל לדוגמא.
אהב לטייל עם טרקטורון ברחבי הארץ שאף לטייל בעולם לאחר שיחרורו.
שיקו נהרג בעת מילוי תפקידו, באסון חיל האוויר שזכה לכינוי "אסון המסוקים" ב-4 לפברואר 1997 במותו לקח גם הרבה מחיינו והשאר הרבה מחייו.
וזה באמת לא בגלל שככה זורים את המתים
להגיד לך שלקחת איתך יותר מידי לכ"כ הרבה אנשים
שהשארת את אבא ואמא שכולים ואותנו אחיותך חסרים
מהבית רוקנת את כל האושר, השמחה והחיים
החדר שלך נשאר מקושט בתמונות, אך ללא חיים
במותך למדנו להכיר רגשות שלא ידענו קודם
כמו שגעגועים ודאגה יכולים להוציא אותך מדעתך
איך שהכל לא חשוב לא נורא
אך בכל זאת לא משלימים עם חסרונך
ועד היום נראה כ"כ טבעי שתרד ותבוא והכל יגמר
עדין מחכים לך שיקו אפילו שדולק הנר
מחייכם באמת רק שנזכרים בך
ובוכים הרבה שעוברת בראש המחשבה שלא נראה אותך.
אחותי, נהגת לקורא לי ואני מבטיחה לך אחי שלי
שכל חיי אזכור אותך ואספר אודתך
למרות שאני יודעת שלא נתפשת גדולתך
אוהבת עד לאן שאתה רק נמצא.
אחי הצעיר
אחי הגדול.