עכשיו שכבר אתה נמצא אי שם, מנסה אני להזכיר לך ולכולם
איך היית כאן...
איך שהיית הבן, הנכד, האח, החבר
והחייל הכי אהוב
איך זה שאף פעם לא חשבת שמשם
לא תשוב
איך אף פעם באמון שהקנו לך הבריות
לא מעלת
ואיך את כל העולם הגדול הזה
כבדת...
איך לחבר בני אדם גדול כ"כ גרמת
לאהוב אותך
איך עשית את הכל מבלי שאף אחד
יסלוד ממך
איך גרמת לכולם לזכור אותך
שדמעה גולשת אך גם חיוך מסתער על פניהם איך שכולם נושאים
את שמך בגאווה במחשבותיהם
איך תמיד ידעת מתי ומה בדיוק להגיד
בלי לפגוע ומבלי להמריד
איך זה שתמיד מצאת זמן לכולם לעזור גם שהכי הרבה מיהרת
ואיך זה שעל הישגך אף פעם לא סיפרת
איך על משמר צניעותך הקפדת תמיד לשמור
ובכל זאת תמיד שנוכחת התמלא המקום אור
איך היה מראה גופך חסון, יפה מושך ומלא עוז
ואיך זה שהקרובים אליך לא ידעו שאתה בסיירת אגוז
איך סמכת על כולם בעיניים עצומות
וכ"כ כעסת ששמעת שמדברים אל אחר רעות
איך תמיד חשבת שכולם ראויים לך בלי הבדל של רקע דת גזע ומין
איך היית תמים אך יחד שנון וחכם
איך זה שהגדולים השכילו ממך, ולקטנים שמשת מושא להערצה
והיית כולך נושא לגאווה
והכי מסקרן שיקו שלי איך עשית כל זה רק ב-19 שנות חייך
ועכשיו אני רוצה להשאיל ממך רק מעט מן התכונות
איפה אתה אחי כדי לתת לי את התשובות