"...חשבתי לי: מה אני עושה? הבינותי שדבר ראשון אני צריך לפנות למוטה גור. טלפנתי ללשכתו, ואמרו לי שהוא איננו. השארתי טלפון וקיבלתי תשובה שמוטה לא בריא והוא לא יהיה מספר ימים בעבודה. חשבתי האם להתקשר אל מוטה בבית. אני יודע שאני יכול בכל זמן ובכל עת להתקשר איתו, הוא תמיד יענה לי בחיבה, בהבנה וברוח טובה כרגיל. אבל אני ראיתי את מוטה בתקופה האחרונה בכנסת. הוא תמיד הופיע בכנסת. אין שר או סגן שר שחלקו כל כך הרבה כבוד והערכה לכנסת כפי שמוטה גור נהג. הייתי אומר שאין מי שהקדיש וישב פה כל כך הרבה שעות כמו מוטה גור. וכולנו ידענו שהוא חולה. ואני תמיד השתדלתי להקל עליו, אך הוא דחה כל הצעה מאין זו, והקדיש את זמנו לכנסת, עם תשומת לב רבה.
ובכן אמרתי: אטלפן למוטה גור. אבל הוא לא בריא, ולא היה לי לב להקשות עליו. אני בטוח שמוטה גור, למרות שלאחרונה היו ביננו חילוקי דעות, היה נענה לענין בהבנה. כי הוא התייחס לכל ענין לגופו של ענין, מעל לכל חישוב מפלגתי ופוליטי, כך הוא התייחס לאותו נושא.
אין לי זמן להאריך בדברים, היתי עושה זאת ברצון, יש לי הרבה מה להגיד לדמותו. אסכם רק את הקטע הזה בכך שאגיד שכאיש אצ"ל מתייצב אני דום ומצדיע לאיש הפלמ"ח הזה מוטה גור, שכל מערכת חייו היתה מלחמה למען עם ישראל וארץ-ישראל. יהי זכרו ברוך.
אני שולח תנחומים למשפחתו השכולה ולנכדיו. ראיתי אותם אתמול מזילים דמעה, אומר בעיקר לנכדיו, כי הילדים יודעים הכל: היה לכם סבא גדול, מגדל אור בעם ישראל, במלחמה למען תקומתנו וקיומנו, אתם יכולים להיות גאים בו. (דברים שאמר בישיבת הכנסת)