אני מצטער מאוד שנאלצתי לקרוא לשיחה זו. איני מוכן להשלים עם העובדה שמכיתה המונה 13 בנות תבואנה רק 5 לאימונים. נראה שאצל חלק מכן הצורך באימונים עדיין מוטל בספק. אינני רוצה להאמין, שיש ביניכן כאלו שאינן מכירות בערך האימונים ובהכרחיותם, אבל העצלות ורצון השינה כובשים את הכרתן.
אני רוצה להסביר לכן פעם נוספת את השאלה: "היש צורך להתאמן או לא"?
המציאות היהודית כיום מרה היא. לא נעים אולי לשמוע את הדברים האלה, כשם שודאי לאף אחד מאתנו לא היה נעים לראות איך אנשים נהרגים ודם נשפך, ואלפים ידים מורמות בקריאה לעזרה - והוא יושב מהצד כאילו הדבר אינו נוגע לו.
בארץ שורר שקט, ולא חסר שום דבר - ולמה לבוא ולהעיק על הדמיון במחזות זוועה כאלה? ביחוד שזה כל כך רחוק, כל כך בלתי-נראה ובלתי-מורגש. אולם אני רוצה שתתארנה בדמיונכן אלפי נערות יהודיות צעירות ואוהבות-חיים בדיוק כמוכן, מובלות לבתי-בושת של הצבא הגרמני ונורות לאחר שמתעללים בהן. שתראו בעיני רוחכן אלפי נערות כמותכן נוסעות בקרונות של בהמות יחד עם הוריהן, ויחד עם תינוקות, ולתוך הקרונות מוכנסים גאזים מרעילים המבטיחים שכאשר הקרונות יגיעו למחוז חפצם לא תישאר בהם נפש חיה. איך נערות בגילכן מלוות את הוריהן הזקנים שעברו את גיל "המוכשרים לעבודה" אל קרונות המות הללו ורואות בעיניהן איך הוריהן מוכנסים לקרון. ולא מספיק שתתארו לעצמכן את הדבר, אלא עליכן להרגיש זאת יום-יום. אז אולי תסיקו מסקנות ותגלו כוח לנהוג לפיהן.
אסור לכן לומר או לחשוב שאתן עדיין צעירות ופטורות מחובות, או שעדיין אין בידכן להועיל. ילדים יהודיים הומתו בכל השיטות המדעיות והברבריות ביותר, רק בשל היותם יהודים. אסור לכן אפוא לשכוח שגם אתן בנות לעם היהודי, וגורלכן משותף עם אותם הילדים. ואם כך, אולי תצוף בפניכן השאלה: מה לעשות כדי לקדם את פני הרעה? ומה לעשות כדי לנקום את נקמת הדם השפוך הזה? אצל כל יהודי המכיר במציאות זו מתעורר באופן טבעי רגש הנקמה: להכרית את הרוצחים הללו מעל פני האדמה. רבים מבני עמנו משרתית בצבאות שונים הלוחמים בצרים הללו. גם אנו איננו פטורים מלעזור במאבק העצום הנטוש עתה על פני העולם, כי עלינו הוכרזה המלחמה, ואנו סבלנו ממנה ביותר.
אך נשאלת השאלה: האם ע"י נקמה זו נביא פדות למתי המעט שנשארו לפליטה? האם ע"י נקמה נבטיח שלא יישנו מקרי טבח כאלו בעתיד? לא! אנו יודעים שדבר זה עובר כחוט את כל ההיסטוריה שלנו בגלות: טבח יהודים היה בכל הדורות כמעט ובכל הארצות שהיהודים שוכנים בהן. האם ע"י השמדת חמלניצקי ואנשיו היה בידנו להבטיח שלא יקום היטלר? ובעיקר האם יש לנו כוח לעמוד מול כל העולם? והאם זו מטרה בשבילנו? והאם ע"י ערובות בין לאומיות לשמירת זכויות המיעוטים נמנע הישנות מקרים כאלו בעתיד? אחרי מלחמת העולם הראשונה היו כל הערבויות הפורמליות לשמירת זכויות המיעוטים, והדבר לא הועיל לנו.
אנו יכולים לנקום רק בדרך אחת, שנרפא את הנגע הזה אחת ולתמיד ע"י חיסול הגלות וע"י בנין מולדת לעם היהודי. זו היא הדרך היחידה להבטיח את הנותרים בחיים, ואל נשלה את עצמנו: שליהודים אשר נותרו באירופה יהיה טוב אחרי השלום, ושהם באמת ייהנו מחופש ויוכלו לחיות כיהודים בראש מורם.
ואם זו הדרך היחידה לפתרון, כל אחד מבני העם צריך לעשות כל מה שביכולתו כדי לצרף את חלקו למאמץ של בנין המולדת העברית. אחרת הוא פרזיט! אם לא יווצר רוב יהודי בארץ ישראל, נהיה גם כאן בגלות ערבית.
ואם אנו אומרים שהפתרון לשאלת היהודי הוא במדינה עברית בא"י, אז הדבר מכוון לכל העם היהודי, וכל אחד מבני העם היהודי חייב לתרום את חלקו למטרה זו, כפי שיידרש ע"י העם. ושאלתי אליכן: מה חלקכן במאמץ זה? השאלתן פעם את עצמכן שאלה זו? האם מצפונכן נקי ושקט לגמרי? כל מי שחושב, שא"י תינתן לנו במתנה, והיהודים יועלו הנה ע"י איזה גויים טובים, וימצאו גם מי שיבנה אותה, והעיקר שיימצא מישהו שיהיה מוכן להגן עליהם מפני הערבים - מתעלם מן המציאות. באנו הנה כאל מפלט אחרון, לא התכוונו להילחם באיש, אלא לכבוש את השממה הזו ולהפכה לבית לנו. ועשינו מעשים על-אנושיים בבנין וביצירה, אך משהתחלנו מצליחים הופרענו. נאלצנו להגן על האפשרות להמשך הבנין, ודבר זה נתאפשר לנו ע"י אירגון ההגנה העברית. כוח זה לא נוצר כדי להתקיף את מישהו, אלא כדי להבטיח שיהודים יוכלו להתיישב בארץ ישראל ולבנותה.
שאלת העליה היא השאלה העיקרית בשבילנו, אך אנו חיים בימי מלחמה, הימים סגורים ומשוטטות בהם אניות מלחמה וצוללות, מוקשים צפים למטה ואוירונים חגים למעלה, ואין אפשרות להשיג אניות להובלת עולים, ואין גם אפשרות להסיעם בשלום לחופי הארץ. אך המלחמה תיגמר, והימים והגבולות ייפתחו, ואז גם תוכרח המעצמה השולטת כאן לפתור את שאלת א"י.
בעקבות פתרון זה נכונה לנו היאבקות מרה ביותר. אם ההכרעה תהיה לטובתנו, יתקוממו נגדה הערבים, וינסו בכל הדרכים למנוע עליה והתיישבות של יהודים. אז נוכרח: או לוותר על א"י, או לגייס את כל כוחנו כדי להגן על הקיים, על המשך העליה והבנין. זה יהיה מבחננו. אם נעמוד במבחן זה וניצחנו. אך אם חלילה לא נעמוד בו, לא יימצא בעולם מי שיהיה מוכן להקריב חיילים למען יוכלו היהודים לעלות לא"י ולהתיישב בה. אז נפסיד את הכל ואולי לתמיד. ואם הפתרון יהיה נגדנו, אז ודאי ניזקק לכוחות פיזיים ולהתלהבות ומסירות, והקרבה ללא גבול, כדי לנצח בקרב זה. אז נצטרך להלחם נגד ערביי א"י והמדינות השכנות שילחמו נגדנו בגלוי, ולהם תהיה נתונה גם אהדתה של המעצמה השולטת כאן.
אנו מוכרחים להיות חזקים מכל הבחינות: מבחינה כלכלית, מבחינה אירגונית פנימית, מבחינה צבאית, והעיקר מבחינה נפשית. זו תהיה מלחמה קשה, ואולי נואשת; ואם לעם לא יהיה כוח נפשי גדול, לא יוכל להילחם מלחמה קשה ונואשת. ראינו במלחמת העולם הנוכחית עמים שלא התכוננו למלחמה מבחינה נפשית וצבאית ובבוא היום עמדו מחוסרי אונים. לעומתם ראינו אומות שהתכוננו בעוד מועד, הם עמדו וניצחו, או לפחות לא הפסיקו את מלחמתם אף לרגע. גם אנו חייבים להתכונן מבחינה צבאית, ובעיקר מבחינה נפשית, להיאבקות ולמצבים קשים.
זהו תפקיד אירגון ההגנה. הוא עושה זאת ע"י הכנת נשק, ע"י אימון מפקדים בממדים גדולים הרבה יותר מהצרכים כיום, והוא עושה זאת ע"י אימונו של כל אדם בישוב. האימונים הם ההכנה הטכנית והנפשית לקראת הבאות.
אתן משתייכות לגדנ"ע. תפקידה של יחידה זו הוא להכין את הנוער מגיל צעיר לקראת תפקידו. מומחים בעלי נסיון של שנים הכינו תכנית אימונים, זו שהנכן עוברות אותה כיום.
תש"ה