סגן עמוס פיין ז"ל

א.
...היום הרהרתי שוב בכל מה שהנני מהרהר לעתים קרובות בחדשים האחרונים. אילו הייתי יכול להקים חומה מסביב לרגש ולתודעה, למען לא אדע ולא ארגיש את הנעשה מסביב - הייתי אומר בלב שלם, שטוב לי ואין לי יותר כל תביעות מהעולם הזה. אך... לעתים, עקב קריאה בעתון, שמיעת עדי-ראיה או אי-ראיה, נדלק בי משהו הלוחץ להוציאני מהחיים השאננים הללו (באופן יחסי), ולהטילני למקום, ששם אוכל להטיל את כל משקלי ויכולתי על מאזני המציאות הקודרת, למען הבהירה. ברגעים כאלה אני שוכח שאני פרט, שיש לי חיים פרטיים השייכים רק לי, שישנה משפחה, שאת קיימת... שעלול הנני לקפח את חיי הפרטיים לעתיד. ובאותם הרגעים נדמה לי, שמשהו בוער בפנים. אך תמיד ניתז על הרגש הלוהט סילון קר מאיזו פינה שקשה לי לכנותה בשם, - אולי אקרא לה פינת האנוכיות? או יצר הקיום? קוראים לזה "רגש אחריות" (אני אמנם לא לגמרי מסכים לשם זה) - על כל פנים ודאי ירדת לסוף דעתי. ואותו סילון מחזירני אל אמא, אבא, אליך ואל עתידנו המשותף, אשר אם לנהוג לפי אותו להט שבלב, צריך אני להניחו על קרן הצבי.
ואמנם, הלעולם לחיות חיים בלתי רגילים? -
הרי צריך אדם להקים לעצמו בית! ועקב זה הריני כובש אותה ההתמרמרות הלוהטת נגד המציאות אשר נדמה לי, כי היא עלולה להיות לכוח כביר (ביחס לכוחו של האדם), כוח שיוכל להרוס במהירות את הגוף, כי חזק הוא ממני בהרבה.
ואמנם, אני כובש, אך כיבוש זה מהווה לחץ פנימי מתמיד, אשר אינו מניח שיהיה לגמרי "טוב" - למרות, שכמו שאמרתי בתחילה, טוב לי, אולי זהו הזמן הטוב ביותר שהיה לי...
...אבל אין דבר, הרי זה הכרח, זה לא בא מתוך בחירה חפשית שלי או שלך, וכל צרה היורדת עלינו בהכרח, צריך להשתדל להמתיקה עד כמה שאפשר, ואף הפעם צריך להאמין, שכל זה יחלוף, ושוב יהיה טוב.
עין-גב, קורס לחבלה

ב.
...הריני משתמש ברגעי פנאי אלה, כדי לכתוב לך מספר מלים, יען יש מועקה בלבי על שלא ראיתיך אמש. היתה לי מלחמה פנימית: הלהישאר או לא? מצד אחד כבש את כולי הרצון לראותך, זה לא היה רצון אלא רגש חזק וכופה. ומצד שני התייצב רגש החובה הקר והקשוח, אשר לא יבין לרחשי לבי, ותבע ממני להיות בסדר - והוא ניצח.
דורות, קורס לחבלה

ג.
...מן העין רוצה ליפול דמעה... אולי על שהשארתי אותך לבד... לבי כואב, אך מצפוני נקי... אני צריך למלא את חובתי כלפיך וכלפי הבאים אחרינו. אני חייב לעשות כל שביכולתי למען לא נהיה עבדים נרמסים. הייתי בז לעצמי אילו השתמטתי מחובתי.
עין-גב, קורס לחבלה