17.4.1974
יש ורעם תותחים מביא למחשבה שמא...
והרהורים תחת רישומן של הפגזות
מעיקים על אדם כמו שחפ"צ.
חגור כבד ונעליים (זה מכבר לא הוסרו) רטובות.
אלא שאין בהם מגן!
ואולי בכל זאת
ולמרות הכל
ומעבר להווה
ישנו עתיד אחד שמחכה?
18.4.1974
אני טורף את שעותי בעמדת תצפית
ובודק כמו במיקרוסקופ את תנועות הסורים
ומעבר לסוללת-עפר שמגינה עליהם
מסתבר שבעצם הם אנשים כמוני!
אולי הייתי גם אני זועם על פולשים
לשטחי?!
בעצם, בטוח שכן!
ואם כמוני הם, אז יש להניח
שתימצא שפה משותפת.
19.4.1974
מזמן כבר לא כתבתי לנטע.
לעזאזל!
מצב הענינים יגע, המוצב "חוטף"!
אולי זה מאה-שישים?
ברור שלא יונת-השלום הגיעה!
מעל אל-קאבו חגים עיטים...
מה? אתה אומר שנהרגו ישמעאלים?!