יממה אחת בלבד לפני כניסת הסכם "ההפוגה הראשונה" לתוקפו (ביום ו' 11 ביוני 1948), ניסו הסורים להשיג הישג טריטוריאלי-אסטרטגי, ופתחו במאמץ כפול, בשתי התקפות מתוכננות בסיוע אווירי וארטילרי.
"מאמץ עיקרי" בגיזרת גשר בנות-יעקב - מחניים אל עבר המושבה משמר-הירדן, ומאמץ "משני", בעוצמה של גדוד חי"ר בסיוע אש מרגמות ותותחים אל עבר קיבוץ עין-גב. המושבה משמר-הירדן כותרה ע"י כוחות חי"ר ושריון, נכבשה ונהרסה, וחלק מלוחמיה נפלו בשבי, אך לוחמי גולני וחברי הקיבוץ הצליחו להדוף התקפה סורית משולבת, שהתנהלה גלים גלים מכיוון הר-סוסיתא, ועמדו במערכה.
"הנה כי כן", כותב נחום גולן, "הקרבות על צמח, דגניה, עין-גב, גשר וכאוכב היו למעשה שלוחות של מערכה אחת, שבוצעה בידי כוחות אויב שונים... ואנו לדידנו - הרי נוכחנו שוב והפעם במערכה סדירה וקשה כזאת - הראשונה ללוחמים - מה ערך לרוחו והכרתו של האדם, של חיילים ויישובים דלי ציוד שטרם נוסו בכגון אלה. זו היתה מלחמת האדם בטנק...".