אלבום תמונות
10 יוני 2004
אבי שלי, בני היקר.
כן, חלפו 22 שנים לא להאמין! כאילו היה זה אתמול. הזמן עצר מלכת. הרבה עבר עלינו במשפחה מאז אותו יום "כשבשורת איוב" הגיעה לפתח ביתנו.
עד היום לא כתבתי ולא סיפרתי לך את כל הקורות אותנו בשנים שאתה איננו עימנו.
הגיע גם רגע זה. זה מאוד קשה לי גם היום אבל... כן, אותו יום שבו נפרדנו בצאתך למלחמה ולתמיד, נשאר זיכרון צורב וכואב. נפרדנו לשלום בפתח הדלת (נקראת להתייצב ב-12 בלילה בבינייני האומה ליל שבת) הסתכלנו בעיניים אחד לשניה מבט חודר שלך לתוך עיני ואני לתוך עינייך. בלי חיבוק בלי נשיקה. מאוד מאופק ועצוב היה אותו רגע. רק משבט אחד אמרתי לך: "אבי שמור על עצמך". ענית לי רק במבט "יהיה בסדר". לא הוצאת מילה מפיך.
היה זה בליל שבת. עוד הספקת ללכת לחברה להיפרד.
ביום חמישי, בחזרי מהעבודה במשמרת ערב - 12 בלילה, "משלחת בשורות איוב" הגיעה לביתנו. כל בני המשפחה היינו בבית. ומאז חיינו לא אותם חיים. הכל השתנה.
בכל אותם 4 ימי לחימה שלך עד נפילתך בקרב, עקבנו צמוד צמוד על כל הקורה עם הקורס בגיזרת הלחימה שלכם, היה לי קשר יום יומי עם הפקידה הפלוגתית שלכם. תמיד ניסתה להרגיע. לפעמים הצליחה ולפעמים לא. יצרתי קשר עם חלק מהורי חבריך שידעתי את מספרי הטלפון לשהם, (מספרי הטלפונים נשארו ליד הטלפון לאחר שהעברתם "קשר" להתייצוות מידית) אנו ההורים עשינו סבב יום יומי של דיווחים.
ניסינו כולנו להיות רגועים. לא תמיד הצלחנו עד...
באותם 4 ימי לחימה נכנסנו בבית למתקפת חבילות. אפית עוגות, עוגיות, בורקס וכו' נכתבו מכתבים מכל בני הבית חבילות נארזו ונשלחו. את החבילות לא הספקת לקבל. הכל הוחזר אלינו עם חפציך האישיים. קבלנו גם מכתב-יומן מלחמה, שאותו הפסקת לכתוב ביום רביעי. שמת בכיס חולצתך. הגיע אלינו מוכתם בדמך. נפלת אור ליום חמישי.
מפקדיך וחבריך לקורס המשיכו בלחימה. בימי "השבעה", ולאחר מכן הגיעו לביתנו רבים מהם וסיפרו לנו את הקורות אותכם במלחמה עד יום נפילתך.
לאחר "השלושים" אפי איתם שהיה במ.פ. שלך אירגן עבורנו סיור במסלול הלחימה בלבנון עד למקום נפילתך.
היה קשה, קשה מאוד.
סיום קורס הקצינים נדחה בחודש ימים. הוזמנו לטקס ושם ניתנו לנו דרגות הקצונה שלך, ע"י הרמטכ"ל דאז רפאל איתן. לא לזה ציפינו. מדרך הטבע אתה היית צריך לקבלן עם כל חבריך לקורס היה רגע עצוב מאוד.
כל חיינו השתבשו. לא רציתי להמשיך לגור בבית שכל-כך אהבנו. בבית ממול הר הרצל שבו אתה קבור. נבואתך שהגשימה את עצמה, כשאמרת לחבריך (סופר לנו לאחר נפילתך) "שכשתהרג תיקבר בהר הרצל ממול הבית ותריח את ריח הבורקס שאמא אופה..." למה...? למה...?
את הבית עזבנו ויותר מזה, הרחקנו עד ארה"ב, רצינו פסק זמן (ממה?) כך חשבנו בזמנו.
רצינו להתרחק, לברוח... כאילו, אבל, לא!
אבי שלי יקר, עצוב מאוד מנסה ללמוד לחיות עם חסרונך אבל החיים עושים את שלהם. הדינמיקה של החיים, פה על פני האדמה.
אספר לך כעת את הקורות אותנו בשנים לאחר נפילתך.
אבא כבר איננו איתנו. נפטר ממחלה לפני 4 שנים. מחלתו היתה קשה. נלחמנו במחלתו בכל האמצעים שיכולנו. עשינו כל מה שאפשר. לא חסכנו שום מאמץ. פנינו למיטב הרובאים, ניסינו טיפולים שונים. היינו אופטימיים. בימיו האחרונים, אבא לא פסק מלדבר עליך. מאוד התגעגע אליך. למרות כל המאמצים הרופאים לא התגברו על המחלה. כעת אתם יחד אי שם. כך הייתי רוצה להאמין, ואני, מתגעגעת מאוד לשניכם. אתם חסרים לי ולכל המשפחה.
סבתא וסבא, שכל כך אהבת ואהבו אותך. שהייתה בינכם דאגה הדדית. קיבלו את נפילתך קשה מאוד. נפטרו בשיבה טובה.
כפי שכבר כתבתי, לחיים יש את הדינמיקה שלהם. היו גם שמחות במשפחה. אחותך אסיא ותמיר חיים גם כן בארה"ב. נולדו להם 5 ילדים: מור, תום-אביחי, נטע-לי, ותאומים בשם נווה וגיא.
גלעד נישא לחנה. אני בטוחה שהיית אוהב אותה כמונו. נולדו להם 3 ילדים. אביעד שנקרה על שמך. בסוף הקיץ נחגוג לו בר-מצווה. אביתר, ובת הזקונים אבישג. משפחה למופת, משפחה מסורה ואוהבת.
החודש, נישא אחיך יגאל לתמי. גם אותה אני בטוחה שהיית אוהב כמונו. זוגיות שהתחילה עכשיו עם עתיד גדול.
שחר אחיך הקטן שהגיע יחד איתנו לארה"ב נעשה גבר, מאוד דומה לך בהרבה מובנים.
לאחר סיום התיכון חזר ארצה לשרות צבאי בצה"ל. לאחר שחרורו עשה טיול אוסטרליה (אחת מתכניותך לאחר שחרורך...) ולאחר מכן חזר ללימודים בארה"ב.
כשאבא חלה עזב את לימודיו בניו יורק הגיע הביתה לתמוך בנו ולעזור בעסק המשפחתי. מאוד רציני ואחראי. לאחר פטירתו של אבא, לקח על עצמו את ניהול העסק המשפחתי. לעזר רב הוא לי. היית מאוד גאה בו.
אבי לי יקר, קשה לכתוב במספר שורות על כל ה-22 שנים שחלפו מאז שנפרדנו ממך לעולמים.
כתבתי רק מספר ציוני דרך שהיו לנו פה בחיינו על פני האדמה.
המלחמה עדיין לא תמה. השלום רחוק.
אבי שלי, אתה איתי בכל מעשי ובכל אשר אפנה.
אתה חלק בלתי נפרד מגופי. חלק שנגדע והכאב הוא עצום. כאב פיזי ונפשי. הזמן לא מרפא.
אני מקווה שטוב לך איפה שאתה, רוחך תמיד איתי ומחזקת אותי בימים קשים.
נשארו רק הרבה זכרונות טובים על משפחה שלמה, מאושרת עם הרבה עשיה ושמחת חיים.
מה שהיה כבר לא יהיה.
אוהבת אותך אמא רבקה.