אלבום תמונות
אבי... אבי זה שם, אבל אבי שלנו, אתה היית דבר אחר, משהו אחר.
דבר אחד אדע תמיד, את זה שאבדת לנו. לעולם, לעולם לא נוכל לקבל.
תמיד אזכור אותך שהרי היית חלק מחיי, ממך למדתי ואותך לימדתי, אתך גדלתי וממך נאלצתי להפרד בכאב רב. זוכר אני את הפעם הראשונה, שהארצתי אותך, אז, כשהפכת להיות הרצן המהיר של הכיתה. אז ממש התמוגגתי שחבר הכי טוב שלי רץ הכי מהר, זוכר שתמיד דברו עליך, תמיד ידעת להיות במרכז הענינים. תמיד היית שם דבר.
בשבילי אתה היית חבר, חבר טוב ואיתך גם חשבתי כפי שבילינו את חיינו בצעירותינו לבלות אותם בבגרותינו כי ידעתי, עליך אוכל לסמוך. כמה דברים עברנו בחיינו, חויות קשות וחויות שאזכור כל חיי, בזכותך אבי, אזכור את חיי הצעירים והיפים ובזכות חיי אוכל לזכור אותך, לזכור אותך תמיד שמח ומעלה קצב של חיוך קונדסי. את עיניך המבריקות בזעם כאשר לא מלאו את מבוקשך, את ידיך החזקות כברזל כאשר היית לופת את ידי וכובלם בשרשראות ברזל, אהבתי אותך ואוהב אותך לעולמים. כמה פעמים עברת במחשבותי במשך מלחמה זו ותמיד מחייך ולא מפחד, הייתי רוצה לראות אותך ולדעת שאין מה לדאוג ונתליתי בתקוות, תקוה - רק אז ידעתי מה פירושה של מילה, שעם צעיר כמו שלנו תולה בה כל כך הרבה. בחיי כילד, כנער, כחייל חייתי עם המילה תקוה ונאלצתי להבין אולם רק אתה הצלחת להסביר לי.
הייתי רוצה לכתוב זכרונות, אולם בכאבי מעדיף אני למצוא להן מקום לתמיד במחשבותי ולחלק אותן אתך, ולא להעלותן על דף כאוב זה.
אבי, אם אלו מילות של פרדה, אני לא מסכים אם זה, בטוחני שפעם איכשהוא ובצורה כלשהיא ארגיש אותך, אדע אותך ואפילו בחלום זו תהיה בשבילי התגשמות משאלה.
אבי, יהיה זכרך נטוע במחשבותי, בגופי, בתוכי... בכולנו.
חברך
יובל חסון