סג"מ אברהם אבי פרדו ז"ל

אלבום תמונות

אני רוצה לומר מספר דברים על נכדי, אבי.
כאשר היה קטן תמיד היה בא עם מצב רוח טוב. היה בא הרבה אלינו לבית בקרית אונו. תענוג היה לטפל בו. הוא היה ילד מאוד ממושמע. כשהיה קטן שאלו אותו: "אתה יודע לרקוד טוויסט?" אמא שלו הדגימה לו איך רוקדים ואז אמר: "באתי לסבא וסבתא לרקוד טוויסט". כך אמר כשהיה בן שנה וחצי. כשרבקה, חיים, רבי ואסיא באו אלינו הלכתי עם אבי למכרים, היתה לי גאוה ללכת איתו. פעם כשהלכתי איתו סרקתי אותו בדרך והוא שתק. כשחזרנו הביתה הוא אמר לאמו רבקה שסבתא חושבת שהוא קטן. הוא לא רצה להגיד לי להפסיק לסרק אותו. כשאבי למד בפנימיה הצבאית הלכתי עם הוריו לבקר אותו, אבי הביא לנו בביקור עוגה ושתיה, לאחר תקופה מסוימת ששהה שם רצה לעזוב. כששאלנו אותו למה? הוא ענה שהוא רוצה להיות שוב בבית וחוץ מזה החברה לא מסתדרים שם. באחד הימים אבי וחברו באו אלינו לבית ולא הכרתי אותו, כיוון שגילח את שיער ראשו אבי אמר לי: "סבתא אל תדאגי, השיער יגדל".
לאחר תקופה מסוימת נזקקתי לשכב בבית חולים, הייתי חולה. ראיתי את אבי וקראתי: הנה היהלום בא.
כולם קנאו בי על הנכד שלי, אבי. הרגשתי בריאה כשראיתי אותו. הוא היה ממש טוב לב.
הזמן רץ והגיע זמנו להתגייס, אנחנו עברנו דירה באותה תקופה, למושב קדרון.
כשהתגייס בא לבקר אותנו, אמרתי לו שיזהר. הוא אמר לי לא לדאוג, הכל יהיה בסדר.
בתקופת גיוסו, אבי בא לבקר אותנו במושב, מה שנתתי לו לאכול הוא אמר: "זה טעים, תודה רבה". אחרי האוכל אבי התישב בפינה ואכל לחם, הוא אמר שזה טוב לו (בצבא אבי התחיל לעשן), בגלל שלא רצה לעשן לידי, אכל לחם, הוא לק לי כבוד גדול. גם אבא שלו לא ראה אותו מעשן.
בסיום קורס מ"כים נסענו כל המשפחה, אבי התרגש כשראה את כולנו שם.
לפני שאבי נסע בפעם האחרונה, נתנו לו 300 שקל, אבי הספיק להשתמש רק במאה שקל, מאתים שקל נשארו לו בחולצה עד עכשיו. הוא לא ישתמש יותר בכסף הזה.
המתנה האחרונה שאני נותנת לו - זר פרחים עם סרט שחור.
אף פעם לא אשכח אותו, תמונתו נמצאת לידי.

סבתא שושנה