אלבום תמונות
היית אח גדול שלי, תמיד היית מסביר לכולם: "שאם יש לך אח גדול, אתה בעל זכות גדולה". וביחוד שהאח הגדול הוא "אבי".
אתה תמיד רצית שאלך בדרכך ואקח דוגמאות ממך, כמו כן גם רצית שאני אלך לגולני. לא היית אומר לי שגולני זה יותר טוב מהצנחנים, אלא היית מספר סיפורים ונותן לי להבין בעצמי ולהגיע למסקנה שכדאי להתנדב דוקא לגולני. טענת תמיד, שאם ללכת לצבא, אז צריך לתת את המכסימום שבך ואז יהיה לך סיפוק גדול בשרות. אני זוכר שבהרבה מהמקרים (גם לפני הצבא) היה יוצא לנו לשבת ולדבר ביחד והיינו מחליפים סודות וחויות, שעדיף היה שלא הרבה ידעו מזה. תמיד הייתי מכבד אותך ולא סתם כבוד אלא כבוד מיוחד. לפני שהתחלת לשרת בצבא היה הכבוד מתבטא כלפי כוץ, על ידי יראה וציות "להוראות" שלך. בזמן שרותך בצבא הכבוד היה מתבטא בצורה שונה לגמרי, על ידי זה שהיית מטיל עלי תפקידים והייתי ממלאם מתוך רצון. למשל כשבאת לחופשה מהצבא, תפקידי היה לפרק את הנשק לגורמים קטנים ולנקות כל חלק. תפקיד נוסף שהייתי ממלא זה לפתח את התמונות שצלמת באימונים. כשבאת בשבוע שאחרי זה, היינו יושבים כל המשפחה והיית מספר לנו סיפורים על כל תמונה. לצערנו, לא זכינו לשמוע את סיפוריך על התמונות האחרונות שצלמת.
רק בזמן האחרון התחלתי לעכל את זה שלא אזכה לראותך עוד, לעבור חויות ביחד וכשהייתי רואה את מודעות האבל בעיתון לא יכולתי לקלוט ששמך כתוב שם.
לא פעם עלה לי חלום בלילה שאני רואה אותך בדרך הביתה עם כל הציוד הצבאי שלך, וקשה לי לזהות אותך בגלל הצלקת הגדולה שיש לך על הפנים. אז אני אומר לך "בוא נעשה הפתעה לאמא ואבא ונכנס ביחד לבית".
לפעמים כשאני רואה קבוצת חיילים לאו דוקא חיילים מגולני, אני מחפש אותך ביניהם ומקוה אותך שם.
אחיך
יגאל פרדו