אלבום תמונות
אך, כמה עומק, כמה משמעות יש לשם הזה. משחר ילדותו ועד עתה.
שני גילגולים עבר שם זה, האחד אבי, והשני אתה, שעל שמו נקראת.
אתה הצלחת להעפיל על קודמיך, כמה העשרת שם זה, נתת לו עומק, רוחב, משמעות, חיבה יתרה, גדלות. אין לך מושג על מי הצלחת להעפיל.
קשה לי, את בני והוא אבי, גדעתם שם זה, למה? במה חטאת?
היית כליל שלמות עבורי, מסור, ממושמע, אדיב, נבון ומעל הכל משמעת עצמית אפפה אותך.
לא אכפת לי אם היית גוזר עלינו לראותך כל שנה חמש דקות, דיינו. אבל נעלמת לנו מהנוף לתמיד. עצוב, עצוב לי מאוד, אתה מופיע לנגד עייני בכל צעד, בכל רגע, בכל חלקיק של שניה בכל שעות היום. עוד משחר ילדותך, אפשר לאמר מרגע שנולדת, יצאת עם חיוך על הפנים, היית נוהג לחייך עם פה פעור. בלונדיני, יפה, חשבו לרגע שאתה לא בני, מאיפה הבאת אותו? היו נוהגים לשאול אותי. לא נתת לי מנוח בערבים בהם הייתי מרותק אליך עקב נסיבות שבהן אמא הייתה חולה בבית חולים ואני הוא שטפלתי בך.
אבל זכרונות נעימים לחוד ומציאות לחוד.
קשה, עצוב, אין לי מילים לבטא זאת. אני לא יכול להאמין, שלא אראה אותך יותר. רק בתמונות, כמה טוב שהמצאה כזאת יצאה לאויר העולם.
אישיותך אופפת אותי כורכת זרועותיה סביבי ולא נותנת לי מנוח, בשנתי אני מבחין בך לפעמים קשה לי להחליט איך רצוני לראותך, בבגדים אזרחיים או במדים. כך אתה נראה לי אחרת, וכך אתה נראה לי כמו חתן. מונדו פלסו.
היתכן ולא אראך יותר?
היתכן ולא אשמע את קולך יותר?
היתכן ולא אחוש את מציאותך?
דבר אחד אני רוצה להאמין, שקורבנך לא היה לשוא.
אבל מה זה עוזר לי, ריקנות שוכנת בקרבי, דמעה חונקת את גרוני, עשרים שנות חיים טפחתי בך ואתה בהינף יד אחת של מרצחים, חוסלת.
אין נחמה.
אין תרופה.
אבי, יקרת לי מאוד, ודמותך תלווני עד יום מותי. תמיד תשאר בעייני בן עשרים.
אתה לא תוכל להזקין, לא תוכל להוליד ילדים, לא תוכל יותר להקים משפחה וזה הדבר הכי כואב בחיים.
אוהבך לנצח!
אבא.
חיים פרדו