סרן מאיר עפר ז"ל

ככל שאני חושבת יותר
אני מבינה פחות.
מאיר, איך זה יכול להיות
שרגע קודם רכבנו וצחקנו
ואח"כ נפת ולא קמת
מאיר
למה?
לפעמים,
אני חושבת שזה לא יכול להיות.
רק חלום רע.
וביום שישי תבוא ושוב נדבר.
כמו פעם.
אבל אני יודעת שלא.

תרצה.

1982.

תמיד אותה העלמות פתאומית תשאר בעיני לא מובנת וקשה לעכול, וכל מה שישאר המה הזכרונות.
זכרונותי ממאיר ז"ל הם רק מאותה שנת-שירות בקטורה, כי מגיוסו לצבא והמשך דרכו, אבד למעשה הקשר עמו.
בחברה היה שקט ותמיד עם נכונות לעזור.
כן, זכור לי מהדירה בה גרנו בשותפות, כי תמיד כשהצטרכנו יד עוזרת ומבצעת בעניני הדירה, היה מאיר לצדנו.
בד"כ היה עסוק מאוד בעבודה, וכמעט ותמיד בעבודה.
כשהיו שואלים "היכן מאיר?" התשובה הכמעט תמידית היתה: "בשטח", עד שיום אחד החלטנו להחליף את שם-משפחתו ל-"עובד".

נירה צברי
(ש"ש קטורה)